Lazy cat here

בזמן האחרון אני כל כך עצבנית...

כל הזמן, כעס כעס כעס.

כעס על המטפלת שלי שהסתירה ממני תופעות לוואי של תרופות.

כעס על ההורים שלי, שכל כך לא מבינים, כל כך לוקחים לי את הזמן ומפריעים לי בדברים שלי.

כעס על אבא שלי במיוחד. הוא כזה מציק.

כעס על ילדים מהכיתה שלי, כמה שאני שונאת אותם - אני ממש צריכה להחזיק את עצמי ולא ללכת עם מישהו שם מכות.

כעס על דילן, שבכלל הכיר אותי. שמירר לי את החיים.

כעס על חבר די טוב שפשוט נטש אותי, למרות שלא ציפיתי שישאר, ואני אפילו לא פגועה, כי אני בכלל לא ציפיתי, אני סתם כועסת.

כעס על עצמי, שאני פגומה, שאני בוטחת באנשים והם מאכזבים אותי פעם אחרי פעם. 

כעס כעס כעס.

אני כבר לא חותכת, ואני גם לא משתמשת בגומיה בשביל לפגוע בעצמי, רק בשביל להוציא את הכעס על עצמי. 

זה הדבר הראשון שאני עושה כשמעצבנים אותי, פוגעת בעור שלי בעזרת גומיה. זה משחרר את הכעס על עצמי ולא על אחרים.

דונה.

תזהרו לשם שינוי אולי אני אנשך אם תשאירו לי תגובה(;