לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Lazy cat here


I'm a cat MEOW =^.^=

Avatarכינוי:  Me and my CATS

מין: נקבה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2013    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2013

לא יוצא לי מהראש


לפני יומיים שלושה בערך, נכנסה לי מחשבה לראש והיא פשוט לא יוצאת משם.

נניח שזאת הייתה מחשבה שאני מסוגלת להתמודד איתה ולא גורמת לי לבלבול נוראי, אבל לצערי היא כן.

אז ככה, אני ממש לא רוצה לחזור לאקס שלי (בזה אני בטוחה, שגם אם הוא היה מציע אני הייתי מסרבת כי הוא השתנה מדי ואני לא עומדת במה שהוא נהייה -ולא ראיתי שהוא השתנה במיוחד בחזרה).

אבל אם הוא היה כאן, ממש מולי, והוא היה בא לנשק אותי - לא הייתי מונעת ממנו, ממש לא. הייתי מנשקת אותו בשמחה.

זה כל כך מעצבן.

עולות לי בראש כל התמונות של איך דמיינתי את שהנשיקות שלנו יראו.

זה לא עוזב לי את הראש.

כל כך מרגיז.

פשוט בא לי לנער את הראש כמו שהייתי קטנה ולדמיין שהמחשבה "מתנערת" משם.

אבל אני כבר לא ילדה קטנה וזה לא עובד ככה.

עכשיו אני רק ילדה שבורה.

זה הכל.

ומלאה ברחמים עצמיים כרגיל.

אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות.

 

עכשיו לכמה פרטים טכניים:

דילן ניסה להשיג אותי כמה פעמים מאז ה25 לאוגוסט.

זה היום שבוא החלטתי להפסיק לדבר איתו.

באותו לילה הוא שלח לי איזה הודעה ולא עניתי עלייה, ואז בבוקר, בצהריים, ובערב הוא שלח הודעות. גם עלייהן לא עניתי.

אחרי כמה זמן הוא התחיל לשלוח הודעות לפלאפון שלי במשך יומיים-שלושה רצופים, התעלמתי מהן.

אחר כך הוא חזר לסקייפ ושלח לי איזה שתי הודעות.

אחרי שבועיים הוא נזכר בקיומי ושלח כמה הודעות בפלאפון, באותו הערב הוא שאל אם אני מסננת אותו בסקייפ. לא עניתי.

 

אז זהו. הוא לא שלח כבר הודעות מאז. כנראה שהוא וויתר. תוך איזה שלושה שבועות הוא וויתר על כל קשר איתי.

אני מסוגלת להבין ולקבל את זה. זה פשוט קשה להבין שהייתי כלום בשבילו. כל השמונה וחצי חודשים של חברות האלה - הם היו כלום בשבילו.

הוא שלם וטוב לו.

ואני? שבורה לחלוטין ומבובלת.

אני כבר לא יודעת מה עליי לעשות, לדבר איתו ולנסות לפרש ביחד מה כדאי לשנינו לעשות.

או לשתוק ולקוות שהמחשבה תעבור בקרוב.

ואם היא לא תעבור, להתייסר.

 

בכל אופן מה שאני כן יודעת זה שכשאני אתחיל לקחת תרופות תוך חודש וחצי מרגע לקיחת הכדור הראשון המחשבות שלא יוצאות מהראש אמורות להפסיק או להיות מוקלות או משהו כזה.

אני מקווה לפחות.

זאת האמונה היחידה שלי.

ואולי גם זה לא יקרה, מי יודע...

ואולי ההורים שלי יחליטו בשבילי שלא אקח תרופות, כמו שהם מחליטים על הכל.

כמו שהם החליטו על מערכת היחסים שלי.

כמו שהם החליטו על השיער שלי.

כמו שהם "חנקו אותי" כל חיי.

אני כל כך לבד.

 

נכתב על ידי Me and my CATS , 19/9/2013 19:34  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , חטיבה ותיכון
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMe and my CATS אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Me and my CATS ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)