Lazy cat here

אני חושבת שמתחיל להיות לי טוב.

אפילו שעובר עליי המון שיט וקשה לי ודווקא עכשיו יש לי כל סיבה שבעולם להישבר ולבכות - 

טוב לי.

זאת מין תחושה מוזרה, וזה גם לא מרגיש לי אמיתי בכלל.

חברה שלי מתנהגת אליי כמו ביצ', גם ידיד שלי. ולא אכפת לי יותר מדי.

עליתי במשקל, אבל היי אני מסתכלת במראה ואני נראית טוב.

ואפילו שבלילות אני עדיין חושבת על דילן, זה כבר פחות מפריע לי.

הפחד היחיד שלי זה שההרגשה תעזוב אותי פתאום, תתנתק.

ואני אפול מחדש.

כי אני יכולה להגיד בוודאות שטוב לי כרגע, אבל שום דבר לא מרגיש לי אמיתי בכלל.

כאילו זאת לא אני.

כבר לא אכפת לי מכלום.

ואולי בכלל לא טוב לי...

אולי אני במקום הכי מסוכן, ואולי עכשיו הכל הכי נורא אבל הנפש שלי מתנתקת מזה או וואטאבר, הפסיכיאטארית הסבירה שיש רגעים כאלה, האם יש גם תקופות?

אני לא יודעת כלום.