Lazy cat here

זה חוזר.

ואני מרגישה את זה.

שורט לי בגוף.

צורח.

קורע חתיכות ממני.

לוקח כל מה שיש.

וזה קר ונורא.

ואני בקושי מסוגלת להתמודד.

עוד רגע אני אאבד את זה לחלוטין.

זה חוזר שוב.

והכי נורא,

אין מה לעשות לגבי זה.

הפרעת האכילה שלי.

צורחת בכל פעם שהרגליים נוגעות זו בזו,

כועסת בכל פעם שאני רואה את הבטן שלי.

קורעת חתיכות מהנפש שלי בכל פעם שהעצמו לא בולטות.

הכל היא לוקחת לי.

אני מרגישה כמו חתיכת שומן ענקית.

ואני לא בטוחה שכבר יש הבדל בין דונה לבין הפרעת האכילה.

אני רוצה להיעלם.

אני פשוט רוצה שזה ייגמר.

ושום דבר לא מקל על זה.

והכי מציק ומעצבן זה שאני לא יכולה לרעוב או להרזות כי אני כל הזמן בפיקוח,

ואם אני רק אפספס ארוחה או אשתה תה במקום שוקו כולם יקפצו ויבהלו.

די.

מספיק.

שמישהו ייגרום לקולות לשתוק.

רק זה.

בבקשה.