בחיים (המאוד לא ארוכים) שלי, לא יצא לי להגיד שאני לא מספיק חזקה בשביל משהו.
תמיד היה בי כוח ורצון להצליח.
תמיד הייתי מסוגלת, לרוב גם לא היה נורא קשה.
הסתדרתי בסדר.
הצלחתי לשמור על הלימודים שלי במצב יציב וגם גבוה מהממוצע, תוך כדי התמודדות עם אנורקסיה ופגיעה עצמית.
היה לי כוח, באמת.
אבל עכשיו, רק התחילה שנת הלימודים החדשה,
ואני בקושי מתפקדת.
האנורקסיה שלי מחמירה למרות הטיפול, אני גם ירדתי במשקל, ועכשיו אני מנסה להעלות אותו.
אמנם לא פגעתי בעצמי (עוד 3 ימים במשך חודשיים).
נפרדתי מחבר שלי.
גם איבחנו אותי עם OCD, כל זה לא שבר אותי לגמרי.
ולא, זה לא פוסט שדורש צומי או מבקש רחמים. ממש לא.
אבל זה פוסט עצוב. מאוד.
כי עכשיו,
אני פשוט לא מוצאת כוחות להתקדם ולהמשיך.
אני בקושי ישנה,
יש לי בחילות וחוסר תיאבון מהתרופות.
אני נראית נורא.
ואין לי שום כוח נפשי להמשיך.
לפני שבוע היה לי בוחן בגיאומטריה, לא הצלחתי לעשות אותו ופרצתי בבכי באמצע. ברחתי לשירותים.
אני רואה את הכשלון שלי מתקרב.
אני רואה איך הלימודים שלי ייהרסו.
אני רואה איך הכל נגמר.
אני לא מסוגלת.
זאת הפעם השניה בחיים שלי שאני אומרת שאני לא יציבה נפשית מספיק בשביל משהו.
הפעם הראשונה הייתה, שלא הייתי יציבה מספיק כדי להתמודד עם האקס שלי - אז ניתקתי קשר.
זה קרה לפני חודשיים.
וזאת הפעם השניה,
אני לא חושבת שיש לי מספיק כוח נפשי או יציבות כדי להתמודד עם הלימודים והבצפר.
אני בקושי מחזיקה את עצמי כל יום.
אני צריכה לאכול בכוח, לא לחתוך את היידיים שלי, לא לסדר את הבגדים שלי לפי מותגים למרות שממש בא לי.
ובכל זה, גם להתכונן לבוחן במתמטיקה.
ההורים שלי לא מבינים.
אני רוצה להיעלם קצת.
אני פעם אחת, רוצה להיות ילדה נורמלית, כמו הבנות מהכיתה שלי, שהן חכמות, יפות ועם חיי חברה.
פעם ראיתי תמונה יפה, שמתאימה להרבה אנשים (לא לכולם), בקיצור זה היה משולש, ובכל קודקוד שלו הייתה תכונה: יפה, חכם, יציב נפשית), אתה יכול לבחור 2 (או 1), אז נניח שאני יפה וחכמה - אני ממש לא יציבה נפשית. פעם לפחות יכולתי להסכים על זה שאני יפה וחכמה, עכשיו אני מרגישה שאפחד מהם לא מתאים לי.
הרגשה קקה.
למה שאני לא אחתוך את עצמי ברגליים איפה שלא רואים, אשקר למטפלת שלי ואמשיך בחיי? מה הטעם בכלל?
כינוי:
Me and my CATS
בבלוג זה
בכל הבלוגים
