מזל אריה

שהייתי קטנה הייתי רואה המון סדרות עם סבתא שלי.

במקום נסיכות ופיות הייתי רואה אנשים שסובלים למען אהבה על גבי מאתיים פרקים בשביל לזכות בסוף המאושר בפרק המאתיים ואחת.
כזאת אני,מגיל 4 התאהבתי באידיאל האהבה.
בדמיון שלי יש חתונה מפוארת,סוסים דוהרים על שובל לבן מלא פרחים ורודים סגולים ושמלה ארוכה.

בדמיון שלי יש נסיך על סוס לבן וכובע בצבע ירוק נחושת ששווה לסבול למענו מאתיים פרקים כי בפרק מאתיים ואחת נבנה לנו בית ,משפחה,כלב ואולי גם חתולה,כי ככה אנחנו המאוהבים באהבה.

אנחנו חיים בשביל לסבול למען אהבה שתשבור לנו את כל גבולות ההגיון ואת כל גבולות החרטה.
כשגדלתי מעט הייתי מתאהבת הרבה,הייתי מתאהבת עשר פעמים בשנה ,הייתי מתאהבת ממבט ראשון ,הייתי מתאהבת חזק,הייתי מתאהבת חלש,הייתי מתאהבת עד אובדן הגיון והייתי אוספת את השברים של הלב כל פעם מחדש.
כשגדלתי הרבה גיליתי שכבר לא כיף לי לאסוף את השברים של הלב,גיליתי שזה כואב ומאכזב והלב כבר לא מתלהב.
כשגדלים מבינים כמה זה לא קל לתת ללב להשבר למען התקווה שפעם הבאה הבן אדם שיאחה אותו יעשה את זה פעם אחת ולתמיד.
אז אנחנו בונים חומות,לבנה ועוד לבנה וכשזה לא מספיק אנחנו בונים מבצר שלם ומבודד שימנע מאחרים להתקרב.
כשהייתי קטנה האמנתי שכל האהבות הן גדולות וסופן להסתיים הוא אף פעם,ומה עושה אדם שהאף פעם שלו התחיל מההתחלה?