למה אתה לא יודע לקבל הפתעות?

אתה מבאס.

ופינוקי. יותר מדי..

למה אתה תמיד מצפה ליותר ולעוד??

נתחיל מ'ההכנות שלפני' - ללכת לכל החנויות, לחפש לך מתנות והפתעות ולתכן את הכל פחות או יותר כדי שהכל יהיה מושלם, בשרב, ותוך כדי שאתה מתקשר לשאול אותי מה אני עושה ולהזכיר לי כל יומיים בערך שעוד מעט יש לך יומולדת (נראה לי שהייתי מודעת לזה אפילו יותר טוב ממך...), להגיע אליך כרגיל שבועיים לפני, רק שכל התיק שלי מלא בדברים שאסור שתראה ולבקש מאמא שלך שתחביא אותם איפשהו בבית, סתם כי אין טעם שאני אשמור אותם אצלי בתיק במשך שבועיים עד שאני אצא הבייתה (כלומר אליך..).

ביום ראשון, היומולדת שלך, לקחתי אפטר במיוחד בשבילך, שיריינתי אותו שבועיים מראש כדי שלא יגידו לי 'אי אפשר' ושאני אוכל להיות איתך ביום ההולדת שלך.

אז הלכנו למסעדה, יחסית יקרה, אתה התעקשת לשלם את החשבון, ובסוף סגרנו שאני אשלם על הקינוח.

מה שלא ידעת זה שקניתי לך את האוזניות שרצית - החדשות של אפל.

היה נראה שאהבת, רק חבל שהתגובה הראשונה שלך מלבד 'תודה' הייתה 'אוף אבל למה היום? עכשיו זה אומר שלא יהיה עוד משהו בסופ"ש'.

גאדדדדדד למה דווקא מבין כל הדברים שיכולת לומר זה מה שיצא לך מהפה?

ביום חמישי יצאתי היישר מהבסיס אל הבית שלך, כשאתה עוד בצבא, הגעתי אליך הבייתה בסביבות 10 בבוקר והופ לעבודה.

חתיכות של סלוטייפ שמכסות לך את כל השולחן לאט לאט נדבקות על גבי הקלפים והקוביות הגדולות שהוצמדו לקיר (יומולדת 21 - בסיגנון 'וגאס', זה מה שהחלטתי.)

ואפילו בספונטיות החלטתי לעצב לך 'מזל טוב' מקלפים על הקיר בצד השני.

ניפחתי כ-30 בלונים, ולא ידעתי שהריאות שלי מסוגלות להכיל כמות שכזו של אוויר להמשיך לנשום אחרי זה (שכוללים ביניהם 2 בלונים בצורת גיטרה שהיה צריך לנפח עם קש!! כן כן, קש קטן!).

קשרתי את הבלונים לחוט ובמזל אח שלך הגיע ועזר לי לתלות אותם בקצה אחד על מסמר ובקצה השני אל הפתח של המזגן, כי גם אם הייתי עומדת על כיסא, לא נראה לי שהייתה מצליחה להגיע לשם.

והחלק הכיפי - לקחת את כל הנצנצים והמשקפיים הזוהרות (לא ממש יודעת איך לקרוא לזה.. פלסטיקים שעושים אור כשלוחצים על כפתור..) ופיזרתי אותם ברחבי החדר, על הטלוויזיה שלך, על המיטה, קשור לבושם רנדומאלי או תלויים בין הבלונים.

סגרתי את האור וזה היה נראה מושלם! אמא שלך התלהבה, אח שלך התלהב, אפילו אבא שלך. 

וזה לא נגמר בזה - צריך לקחת את הכרטיסים להופעה, זו שאתה עדיין לא יודע עליה.

אבא שלך היה נחמד והסיע אותי לכתובת של איסוף הכרטיסים, בדרך גם הייתה לנו שיחה נחמדה שלא ציפיתי שתקרה בכלל...

אולי זה בגלל שהוא 'קצת' נכנס לנו באמצע (!) ביום שני בבוקר. ובמזל לא ראו משהו.. לפחות לא אותי. פאדיחות.

הגעתי למקום - השעה הייתה כבר 14:00, פיספסתי גם 2 שיחות ממך אבל הטלפון היה על שקט. אני בודקת מתי האוטובוס הקרוב שיוביל אותי לרכבת הבייתה ומגלה שהוא בעוד 15 דק', כשלפני תור של 4 אנשים שמחכים גם הם לקחת את הכרטיסים שלהם.

הגיע תורי ולקחתי את הכרטיסים וופידו הכל טוב ויפה, יצאתי מהמשרדים וגיליתי שהאוטובוס נמצא ברמזור. 

פאק. צריך לחשוב - ומהר.

אוקי אז מעבר החצייה לא בא בחשבון, ויש איזה 2-3 מכוניות שעוברות.. טוב נו יאללה, נעבור.

והינה הרמזור מתחלף לו והאוטובוס מגיע לתחנה בשניה שאני מגיעה לצד השני של הכביש, דופקת ספרינט, הכומתה כמעט עפה ובקבוק המים שלי נפל מהתיק. 

אישה רנדומאלית צועקת לנהג האוטובוס שיחכה, אבל כנראה הוא לא שם לב אז.. הוא ברח. 

שיט.

עוד 15 דק' עד האוטובוס הבא, שזה אומר 30 דק' עד הרכבת שבהם אני צריכה גם ללכת ברגל מתחנת הירידה וגם לעמוד בתור לקניית הכרטיסים.

טוב נו, יש אוטובוס הבייתה. אה? גם הוא יוצא ב-15:00? מממ... דאמטטט!!

אוטובוס יקר אוטובוס חביב, בבקשה בבקשה אל תתקע בפקקים!

אה ואתה בדיוק מתקשר אלי.. ואני באוטובוס.. כשאתה בעצם חושב שאני בבית, ויש אישה מאחורה שיש מצב שיש לה מוגבלות כלשהי כשהיא צועקת על הבן שלה בנימה לא ברורה כל כך, ואני עונה ומקווה מעומקי ליבי שלא תשמוע את זה ותסיק שאני לא בבית.

'איפה את?'

- אה..אמ.. אני מטיילת עם הכלב.. מה איתך? 

'יש מצב שמשחררים אותי עכשיו, אבל אני צריך לברר את זה עם המפקד שלי..' 

- איזה יופי! אז אתה בא אלי ישר נכון?

'כן, אני מקווה, רק צריך לצאת מפה ולקבל את התשובה שלו, אני אעדכן אותך'

אני עם היד על הדופק, מקווה להגיע בזמן לרכבת/אוטובוס הבייתה, אחרת הפעם הבאה היא רק בעוד שעה,

וזה ממש לא יסתדר טוב אם אתה תגיע לפני ותגלה ש... אני בכלל לא בבית.

בסוף רצתי אל עבר האוטובוס והשעה הייתה 14:58 כשעליתי עליו, ולמזלי גם היה לי מקום לשבת - אחד מבין 2 שנותרו ריקים.

עדכנת אותי שצריכים שתחזור לבסיס ואז יכולתי לנשום לרווחה.

הגעתי הבייתה בסביבות 17:00, אחרי שגם הלכתי לסדר גבות מותשת אך מרוצה.

הלכנו לסרט בערב כשאתה לא מודע לשום דבר ממה שעברתי, ואני אציין ששאלתי אותך עוד לפני זה אם בא לך סרט VIP ואמרת שלא.

שישי בבוקר, חשבנו שנלך לים אבל אז נזכרנו שיש את מצעד הגאווה ושחלק מהכבישים יהיו חסומים ולהתחיל לחפש אוטובוסים זה סתם בלאגן,

אז קמנו התארגנו ונסענו אליך, נכנסנו לחדר שלך - ואז.. ראית את הבלונים והנצנצים ו... 'אה.. זה יפה, מגניב'. ככה אמרת.. באדישות.

'תכלס, ציפיתי לבלונים, אמרתי לעצמי שאם לא תבואים לשים לי בלונים הייתי מתאכזב'.

זהו?!! בלונים? זה מה שזה בשבילך?!?!? הייתי יכולה פשוט לבקש מאמא שלך ואחיך לנפח לך בלונים במקום לעשות את כל זה. זה מה שעבר לי בראש.

ואתה המשכת להגיד שזה נחמד והכל אבל זה בסדר, לא יותר מזה. ושתכלס.. ציפית ליותר.

לעוד מתנה או עוד איזה משהו, ושתכלס היה יכול להיות הרבה יותר טוב אם הייתי מביאה לך את האוזניות עם הבלונים.

גרררררררררררררררררררררררר.

ואז דיברנו והתחלת להגיד שאתה השקעת יחסית הרבה כסף ביומולדת שלי ושאני צריכה להכיר אותך, שאתה אוהב דברים יחסית יקרים..

בקיצור להגיד לי שלא עמדתי בסטנדרטים שלך. 

ואתה פאקיג לא יודע כלוםםםםםםםםםם על ההופעה שהזמנתי לנו חודשיים מראש!!!!!!

ואתה לא יודע שתכננתי לשים את הבייבידול שקנית לי אז ליומולדת בערב, לעשות לך איזה מופע קטן, שנשחק כמה משחקי שוטים ש.. פשוט הורדת לי את כל המצברוח מזה. 

זרקתי לך איזה שלט לחדר שכתוב עליו 'נא לדפוק על הדלת' עם סימיילי של תמרור אין כניסה מחייך, כי אני יודעת שאתה אוהב לתלות את השטוית האלה על הדלת, וחבילה של ממתקים שאח"כ בכלל אמרת שאתה לא תאכל כי החלטת שאתה בדיאטה (אחרי כל המסעדות - ממש דיאטה למופת..).

ואני כבר שבורה מבפנים כמעט מתפתה לספר לך על ההופעה אבל אוספת את עצמי ואומרת לך:

'יש עוד איזו מתנה קטנה ביום ראשון, קטנה, אבל אני חושבת שתאהב'.

ואתה, כצפוי אומר 'גדולה.. נכון?' לא. קטנה אני עונה לך.

הלכנו למסעדה שאתה אוהב עם המשפחה שלך (+דוד שלך, סבא שלך ואישתו) ובאמצע ידידה שלך שלחה לך הודעה אם אתה פנוי ביום שישי הבא.

כמובן שאמרת לה שכן והיא אמרה לך שהיא צריכה לבדוק כמה דברים. בסוף היא הזמינה אותך למופע סטנד-אפ של ליטל שוורץ ואתה מאוד התלהבת,

וגם טרחת להסביר לי שזה כנראה בגלל שנעלבת מזה שהיא לא כתבה לך ברכה ליומולדת ואתה התקשרת בשביל להגיד לה את זה, ואז היא אמרה שהיא תפצה אותך.

מזה אתה מתלהב אה..????

יום שבת, הלכנו בבוקר לים עם חבר שלך וחברה שלו והיה מאוד נחמד. 

שיחקנו במטקות, נכנסנו למים, שיחקת נגדו שחמט והפדסת דיי מהר ואז אני שיחקתי נגדו והיה משחק שובר מוחות שבסופו הפסדתי בכבוד.

היינו חייבים לעוף כי ההורים שלך הזמינו מקום במסעדה לכבוד יום ההולדת של אבא שלך שחל מחר. יאפ. עוד מסעדה.

הגענו בערך בזמן להתקלח וישר לצאת לשם, לסיים, לחזור אלייך הבייתה וכעבור שעתיים הייתי על האוטובוס בחזרה הבייתה כי אבא טס לחו"ל בלילה ואני לא אראה אותו עד שאני אחזור מהבסיס בעוד שבועיים.

אתה אפילו לא מודע לזה שההופעה מתקיימת ביום שני, שחתמתי יום חופש במיוחד בשביל זה,

שאח שלך סתם מבלף עליך שאתם תצאו לסרט ביחד רק בשביל לוודא שלא תסגור תוכניות עם חברים שלך,

שאני מתכננת להתקשר למפקד שלך מחר ולוודא שמשחררים אותך בזמן,

אתה לך בבוקר לבסיס במחשבה שאני אסע לבסיס כמה שעות אחריך ובמקום זה אני אשאר אצלך בבית וגם אצא להסתובב עם שאר החברות מהבסיס כי מסתבר שכולנו חתמנו ביחד,

ושתגיע הבייתה ב-18:00 תראה אותי מחכה לך בבית, בלי שום שמץ מה הולך פה ואני אגיד לך 'הפתעה! הולכים להופעה היום!'

אם זה לא יגרום לך להגיד 'הפתעת אותי בגדול, עשית לי את היומולדת, ולא ידעתי כלום מזה' אז אני לא יודעת כבר ממה עוד לצפות ממך הלאה..

Happy Birthday to you...

Jass.