אני כבר לא ילדה קטנה,

אני שונאת שמסתירים ממני דברים.

אני בנאדם שאוהב להיות בשליטה, שאוהב לדעת מה קורה.

תודה לך אמא שהפעם החלטת שכן לספר ולא לשמור בבטן ולספר כשכבר יהיה גרוע יותר,

למרות שעבר כבר חודש מאז שהסיפור התחיל.. 

לפני כמה שבועות אמרת לי שעושים את החג בבית. התפלאתי, כי זאת הולכת להיות פעם ראשונה שאנחנו חוגגים בבית,

כל שנה היינו הולכים או לסבים ולסבתות מהצד של אמא או מהצד של אבא. אף פעם לא חגגנו בבית.

מעבר לזה לא ייחסתי לזה חשיבות.

אתמול הוספת לזה שגם הדודים מהצפון באים, ושהם ישנו אצלנו. 

בדר"כ הם ישנים אצל סבא וסבתא, יש להם 2 חדרי אורחים בבית. גם פה התפלאתי אבל לא שאלתי שאלות מיותרות.

בת דודה שלי (אני כמעט בטוחה שהיא בת 14) כנראה תישן איתי בחדר (אני אציין שאין בינינו קשר מיוחד פרט להתראות פעם בחצי שנה-שנה).

ואז..

את מספרת לי בעיניים כאובות שלסבא יש גוש סרטני כלשהו בריאות, שעדיין לא יודעים מהו בוודאות, 

ושלגוש הזה הצרטף חבר, שלא ברור האם יש קשר בין השניים. וזה התחיל לפני כחודש.

כשדודים שלי באו מחו"ל ביולי כדי לחגוג לבן שלהם (בן דוד שלי) בר-מצווה בארץ הוא היה אמור לעבור בדיקה אבל הוא דחה אותה בגלל המאורע.

שבוע הבא הוא צריך לעבור ניתוח קטן, ביופסיה, כדי לגלות מה בדיוק יש לסבא. 

במקרה הטוב, זה אמור להסתיים בניתוח, לא קל, אבל זה עדיף מהמקרה הרע - טיפולים כימוטרפים.

בגלל זה אנחנו חוגגים את החג בבית.

אתמול היה לי קשה לעקל את זה, הסתכלתי עלייך בפנים של אבן, פנים תמוהות שלא מפגינות רגש.

עכשיו עומדות לי הדמעות בעיניים בליווי תחושת מחנק.

כן מלחמה עם סוריה, לא מלחמה עם סוריה.. שסבא יהיה בסדר. שזו תהיה עוד שנה שמחה. זה מה שאני מבקשת לכבוד השנה החדשה.

Jass.