הכל עד לכאן

יצא לי לקרוא עכשיו כמה בלוגים, ולחלקם (הגדול) היה דבר משותף. כמעט כולם מדברים על כמה רע להם ואין לי חבר ואני שמן ואני לא מקובלת ורבתי עם חברה שלי וכל אלה..

אני יושבת וקוראת ואומרת לעצמי- אם כל כך רע להם עם מי שהם ועם מה שהם עושים- שפשוט יישנו משהו בדרך שלהם.

ואז קראתי את הקטע הקודם שלי.. שזה בדיוק אחד מאותם הדברים.. היה לי רע עם המצב הזה של הרצון לעשות משהו ולנצל את החופש אבל שפשוט אין כוח.. וזאת לא אני, אני לא אחת שתשאר כל היום בבית.. 

אז זה התחיל מאתמול, שעשינו לילה לבן אצל חברה עם עוד שני חברים, היה כל כך כיף!

ואז היום בבוקר אני והחברה הלכנו לת"א ולים ובאמת שהיה לי אחד הימים הכיפיים!! 

אני יודעת שכשאני רוצה, אני יכולה להינות ולנצל כל רגע, אבל אני כל כך עייפה מכל השנה הזאת..

ואם מדברים אני כותבת ועוד שנייה נרדמת, אתם יודעים מה זה להיות ערים כל הלילה, ואז עוד להיות בים תחת השמש?

זה מעייף! כיף-אבל מעייף. 

אני רוצה גם לעבוד בחופש. ויש מצב אני אתחיל לעבוד בביביסיטר ומחר אני וחברה הולכת לבדוק בבתי קפה בעיר..

מה שאני רוצה להגיד, זה שאם רע לכם עם מי שאתם ועם מה שנוצר ממכם- פשוט תעשו משהו, אל תתעצלו!

תקומו ותתעוררו על החיים שלכם! והיי, זה חופש גדול! אז גם אם משעמם ובזבוז זמן, לפחות אין לימודים ובגרויות!!!!

החופש הגדול הזה שאנחנו סופרים את השבועות והימים שהוא יגיע, שאנחנו רק מתפללים שיבוא כבר כמה שיותר מהר ונסיים עם הלימודים, המתכונות והבגרויות האלה.. 

אבל מצד שני זה פשוט להשתעמם ולהרגיש שבא לך כבר לצאת לאנשהו אפילו סתם סיבוב עלוב בקניון עם חברה, אבל אין לך כוח לזה, אין לך כוח לכלום. אחרי תקופה כל כך ארוכה ומייגעת של בגרויות ומתכונות כל מה שבא לי זה לבהות מול הטלוויזיה, אפילו לא להקשיב לה, רק לבהות

אז למה זה מרגיש כל כך מבוזבז?

אבל זאת לא אני, אני לא אחת שנמצאת כל היום בבית, אני אחת שאם אני מרגישה שמשעמם לי אני מרימה טלפון לחברה או אפילו לוקחת את אמא ויוצאת לסיבוב או לשופינג או אפילו סתם לאכול גלידה

אבל השנה הזאת הוציאה ממני כל כך הרבה שלא בא לי את זה!!

א י ן - ל י - כ ו ח !!!!! לכלום!!

בשנה הזאת התעצמתי, הפכתי מילדה שקטה וביישנית לבחורה עם ביצים שלא מפחדת להגיד מה שמפריע לה.

עברתי למגמת תקשורת, עברתי ל4 יחידות מתמטיקה, הוספתי לי חברים חדשים, התרחקתי מהישנים... למדתי כל כך הרבה! חרשתי ימים ולילות בלי הפסקה, שאפילו נהיה לי שחור מתחת לעיניים דבר שבחיים לא היה לי לפני!

בקיצור זאת הייתה שנה כל כך מעצימה בשבילי שעכשיו בחופש פשוט לא בא לי לעשות כלום, ועם כמה שזה מרגיש מבוזבז, ושבסוף היום אני אומרת לעצמי יאללה מחר יהיה יום חדש, הרפתקאה חדשה.. כל מה שבא לי זה לשכוח מהכל ולא לעשות שום דבר מיוחד, לקחת את הכל ברגוע..

ולנשום בעיקר..

זאת הפעם הראשונה שלי כאן, כותבת .. 

אני קצת מבולבלת ולא יודעת כל כך מה עושים, למי פונים..

חשבתי לפתוח בלוג אולי כדי לגלות דברים על עצמי, דברים שלא ידעתי עליי לפני..

לדבר אל אנשים שלא מכירים אותי..

אני לא יודעת כלום על בלוגים. שום דבר. אולי רק שלחברה שלי היה פעם מזמן בלוג

אבל ככה זה בהתחלה, לא? אנחנו לא כל כך יודעים מה לעשות, לאן ללכת, עם מי לדבר, עם מי לא לדבר

ולאט לאט אנחנו נפתחים יותר, מדברים יותר, מקשיבים יותר, מבינים יותר.. 

אז הנה התחלה חדשה שהביא איתו הקיץ- בלוג. 

אני מקווה לא לעשות לעצמי יותר מידי פדיחות כאן ואני מקווה שהבלוג הזה יעזור לעבור את התקופה הזאת בחיים..

ובינתיים,

עד הפעם הבאה, 

פלורי