כל מה שאת צריכה עכשיו זה

בואו נראה אם פור דה לאב אוף גאד אני אצליח להשאיר את זה קליל.

תמיד כשאני במצב רוח הכבד הזה נדמה לי שאנשים נדבקים בו ממני. אני כבר הפכתי את זה להרגל שלא לבוא במגע עם אף אחד כשאני ככה אבל בסוף אני תמיד מרגישה כמו patient zero. אני תמיד נופלת לכתיבת פוסטים מהורהרים-מעורערים על מחשבות שאני לא מצליחה להתביית עליהן והכל מתפזר לי לאלף עזאזל. תמיד כשאני נאלצת לבלות יותר מדי זמן בחברת המשפחה שלי אני מתחילה להרגיש כמו דב קרקס מאולף שכל מה שהוא רוצה שיפסיקו לבקש ממנו לבצע כל מיני תעלולים. צריכה לסדר קצת את הראש שלי, בחיי.

איקס ניסה להוציא אותי מזה על ידי שינוי נושא השיחה:

אנחנו מה זה אנשים עם קלאסה.

בחלון שיחה אחר חברה ניסתה לגרום לי לעקור לאחת ההתנחלויות מתוך מחשבה שעל איזה הר אני אהיה קרובה יותר לאלוהים:

והלוואי וזה היה מקרה חד פעמי, השבוע ניסיתי להסביר לאותה עלמת חן איך מורידים טורנטים אבל היא סרבה להוריד וייבר ואני לא הייתי מוכנה לשיחה של 4 שעות על חשבוני:

ושמתי לב שאיכשהו כל השיחות הקטנות האלה ביני לבין חבריי מסתיימות באיזה ניצחון ממש מפוקפק - 

כן..