כל מה שאת צריכה עכשיו זה

אני מאבדת אמון בטוקבקטיסטים הישראלים באופן סופי כשאני קוראת מה בחורה בשם 'תקווה' הגיבה על פרק 16 של מחוברים. בפרק הזה שמוקדש כולו לחנוך דאום הוא מספר על הילדות בישיבה חרדית, על קשיים נפשיים ופיזיים ועל הבניית הזהות מינית במקום בו יש גברים בלבד. חנוך (שהוא אחד האנשים היותר מקסימים שאי פעם היו על מסך הטלויזיה) חוזר אל הישיבה הישנה בניסיון להתעמת עם עברו ומגלה שהשחיתו את תמונת המחזור שלו. תגובה זאת היא קשה לטעמי אבל די שגרתית  מצד הקהילה החרדית, זה ידוע שהם מחניקים את האמת אי שם מתחת לשטיח ואוהבים לשדר עסקים כרגיל, הם לא רוצים תלמיד לשעבר שמדבר על אוננות לצד תמונות מחזור אחרות של אנשים שהיום הם רבנים. בין כל התמונות האלה חנוך מספר על בחור אחר שלמד איתו בישיבה בשם שלמה זליגר. זליגר מחייך בתמונת המחזור שלו ואף אחד לא השחית את הפנים שלו, הוא אינו רב מפורסם כיום אלא בחור שהטמין פצצה באולפנה במטרה להרוג נערות צעירות. דאום תוהה אם בעיניי החרדים הוא כל כך גרוע שאפילו הנער שניסה להטמין פצצה זוכה להתקיים בשלום בתמונת המחזור והוא ו'פשעיו המיניים' לא.

אני מודה שאני משוחדת ומוקסמת מדאום. הוא בעיניי בן אדם נהדר, הדרך בה הוא מתנסח, האהבה שיש בו לאשתו ולילדים ושלו והעובדה שהוא לא מפחד להיות אמיתי בתוכנית שחושפת אותך עד לעצם היא מדהימה בעיניי. שאר הקאסט של מחוברים מציג תמונה מאוד מהונדסת של החיים הפרטיים שלהם ואני תמיד נורא סקפטית לגבי מה אמיתי ומה לא, אבל כשחנוך מופיע על המסך אני מפסיקה לפקפק ומיד מאמינה.

כשרפרפתי על הטוקבקים בתחתית העמוד נתקלתי בתגובה הזאת:

עכשיו, אני לא טוענת שיש איזה קוד של תרבות וכבוד בעולם הטוקבקים חלילה. זה ידוע שכל אידיוט עם מקלדת יכול לשפוך את משנתו בפני כל העולם ולעשות מעצמו חמור מתלהם, אבל בחיי שהתגובה הזאת כבר כאבה לי פיזית. אני לא מבינה את האנשים האלה שמחפשים להרגיש טוב עם עצמם דרך אחרים. מי זאת אותה תקווה ואיזה מן בן אדם היא? יש לה ילדים? היא רוצה שמישהו ידבר ככה אל הילדים שלה אי פעם? האם היא לא זוכרת שום מצב בחייה בו היא הרגישה פגיעה? עצובה? מבולבלת? איך היא לא חושבת לפני שהיא כותבת, האם היא לא מבינה את ההבדל בין ביקורת בונה לבין ארס או שהיא פשוט אדם כזה שצריך לסמן עליו אות קין, כי היא יכולה להיות השכנה שלי או המורה של הילדים שיהיו לי ועצם המחשבה על כך גורמת לשחלות שלי להתכווץ בפחד מהמחשבה שאנשים כאלה מסתובבים חופשיים.