כל מה שאת צריכה עכשיו זה

בכל שנה בסמוך ליום כיפור שוב מתחילה ההתעסקות הבלתי פוסקת בין מחנה הצמים ללא צמים. אני נתקלת בכל מיני שיחות מוטיבציה קטנות על איך היום הזה חשוב גם לאדם החילוני או לחלופין איך אלוהים לא יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים ולכן הוא לא קיים [NOTE TO אתאיסטים: תעבדו על הטיעונים שלכם]. זה לא שציפיתי ש2012 תהיה שונה ומיוחדת, אבל אני חייבת לרדת לשורש העניין של זה אחת ולתמיד:

תהיה כלפי המחנה הדתי-מסורתי-משתדל-צםביןארוחות:

למה אכפת לכם כל כך איך אני מעבירה את היום הזה? [לא, ברצינות. אם יש לכם איזה מסקנה  ר ה ו ט ה  בנושא אתם ממש מוזמנים להסביר לי בתגובות.]

תופעה מרגיזה נוספת שבאמת מיצתה את עצמה היא: אנשים שמתלהבים מזה שהם לא צמים בכיפור. עכשיו, אל תבינו אותי לא נכון - אני בכלל לא אדם דתי ואין לי כוונה לצום השנה. למרות שביליתי את מרבית חיי במוסדות חינוך דתיים ולמרות השורשים המסורתיים שלי, לא יכול להיות לי אכפת יותר מיום כיפור או מאלוהים או מבקשות סליחה קולקטיביות בפייסבוק. אני לא מעריצה נלהבת של לשים בצד יום אחד בשנה ככפרה על כל החרא שהאכלתי אנשים בשנת תש"סמשהו, אבל יש מסביבי אנשים שכן. ובחייאת, מה כואב לי לכבד אותם קצת? החברות הדתיות שלי מזמן השלימו עם העובדה שאני לא אדם מאמין. הן לא שואלות אותי יותר אם אני צמה, ואני בתגובה לא צריכה לענות להן "לא" מאכזב. אני מאמינה גדולה במדיניות DONT ASK DONT TELL. עכשיו, שאלה לילדים הלא בוגרים והמשועממים שביננו: האם בכל יום ויום אתם צועקים אל השמיים שאתם הולכים לאכול ציזבורגר וגלידת בייקון לקינוח תוך כדי צפייה בפורנו גרמני? אם כן - המשיכו במעשיכם. אם לא - די לזיין בשכל שזה מה שתעשו מחר, ותלכו לקרוא משהו שהוא לא דמדומים.