רכב. המזגן מקפיא את הלחיים. קצוות שיער סוררת מתנדנדת מהאוויר הקר ונדבקת לשפתיים שלי. שמלה שחורה שאני אף פעם לא מעזה ללבוש. "את מראה רגליים", אחת מהן אומרת בעוקצנות. מושכת בכתפיים. אני מראה רגליים. שיתרגלו. בלונים בתא המטען, הפתעה. היא מתרגשת. אנחנו יושבות אל השולחן ומסתכלות על התפריט. קינוחים. אני מגניבה מבטים אל הטלפון. אתה לא מתקשר, אין לך את המספר בכלל. פייסבוק מכל כיוון, משתעממת. תמונות נהדרות על הקירות. מזמינות חשבון, מפצלות. חישובים מתישים, ארבעים שקל טיפ. נעמדות. חתך בן כמה ימים על האצבע שלי, פתאום גלי כאב עדינים עוברים בכל הגוף. מושכת באף, החניה קרובה. רדיו, ארצי. בנאליות. המשענת קשה, חשוך כל כך פתאום. מתנגן לי בראש. שוב אתה. אתה לא בארץ אפילו. נפרדת בקולניות, מדרגות. עוד הפעם מציינות את הרגליים, שורקות מהרכב. חיוך. מפתח בדלת, נכנס בניסיון ראשון. יושבת. מסתכלת על המסך המרצד, שיחות. הבהובים. רצה אל הכיור, מקיאה. אדום מתחת לעיניים, הפוגה. עוד הבהובים. הקלה.
פינת הציטוטים הלא קשורה לפוסט [כי כבד לי להשאיר את זה ככה] :
נסו לזהות את הבלוגר הידוע.
[למרות שאני בספק אם מישהו יצליח]
אילוסטרציה של ההרגשה שלי בעת כתיבת שורות אלו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: