לא באמת כי לא משנה כמה לא מושכת אני, עדיין יש בי איזה חן ואין לי אף כזה יהודי, אבל תשמעו קטע מדליק: אני שניצנצתי לי שנת צהריים לא מזמן בעוד שאחיינים שלי השליטו טרור בכל הבית ופיזרו את הצעצועים להם בכל פינה אפשרית. הם עשו רעש מטורף ושנתי נדדה, היה זה אז כשקמתי מהמיטה לבושה בחולצה ענקית שחורה וגרביים בצבע אדום ובעודי דורכת על משהו חד ומקללת את יום היוולדי הבטתי לרצפה וראיתי בובה קטנה של דרדס ברמוח. ברגע של מרמור פלטתי "אני שונאת דרדסים" [מה שהיה לא מכוון בעליל] ולרגע לא הבנתי למה אחותי מתעלפת מצחוק וקוראת לאבא שלי לראות מה קרה הרגע.
אילוסטרציה
ובמעבר חד- חג סוכות בא לקיצו, ואיתו ההפוגה שלי מהשכנים הטורדניים. לא עוד סוכות ירוקות מרהיבות שמפרידות ביני לבין שיחות חולין משעממות עם שכנים ששואלים אותי כ-ל שבוע מחדש "מה את לומדת". אני מתאבלת על היום הזה. מקודם יצאתי לבחוץ שאננה לגמרי וחשכו עיניי. שכן שלי עמד בגינה שלו שמופרדת מהגינה שלנו בגדר בגובה שני דרדסים בערך והתחיל לתחקר אותי כאילו הייתי בשבי הסורי. בכל פעם שעניתי תשובה שלא מצאה חן בעיניו הוא מצא שאלה נבזית יותר. הלו, גראונד קונטרול טו מייג'ור נייבור - ליב מי דה פאק אלון. 
שמתי לב למשהו מוזר בסטטיסטיקות של החודש האחרון, תראו בעצמכם:
אין לי מושג למה הפאי נראה כאילו הוא חולה בפרקינסון, אבל זה המצב! לשניה שקלתי לצייר אחד ידנית ולצלם בשביל שיראה מושקע ואותנטי, אבל השילוב של היותי עקומה מכדי לצייר עיגול אסתטי והעובדה שאין לי צבעים זוהרים מגניבים די קטלה את הרעיון הזה. הו וול.
משהו שהצחיק אותי ממש [מתייחס לפוסט שהיה במומלצים לאחרונה, למי שלא יבין את הבדיחה]
פראני, אני קמלה בלי השיחות שלנו. חזרי! שובי שובי לים!
פפילון, שתשמח לקישורים לכל אתר מגניב ומעניין שיש לכם! באמת. תפתיעו אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: