כל מה שאת צריכה עכשיו זה

כשהייתי בת שש היתה לי שאיפה אחת: להוכיח שפיות קיימות. כן כן, שמעתם נכון. אני, פפי-חואניטה-לון, האישה והגישה, האמינה בפיות. הייתי משוכנעת שהן קיימות, ואפילו גרוע מכך, משום מה הייתי בטוחה שהן חיו בתוך שעונים. עד היום כשאני מסתכלת על שעון ורואה שעה יפה (00:00, 22:22 וכו') אני קצת מקווה שהן יחשפו את עצמן בפניי כדי שאני אוכל לצעוק בחוצות העיר "אמרתי לכם!! אמרתי לכם!!! כולכם טיפשים וקטני אמונה!!!, צדקתי כל הזמן הזההההה אין יור פייייייייס"

כשהייתי בת 14 החלטתי להיות סופרת. הסירו דאגה מלבכם, לא כתבתי סיפורים בהמשכים על שון ונטלי מיב' 3 וצירפתי לכל דבר שכתבתי תמונות של שחקנים מ90210, כתבתי בעיקר סיפורים קצרים ומתחכמים. השלב הזה החזיק מעמד אצלי לא מעט שנים, ואפילו כיום אני חוטאת בכתיבה מהסוג הזה לפעמים, אבל מתישהו במהלך השנים הבנתי משהו על עצמי. אני סופרת הכל כמעט. אני סופרת קלוריות [אוף דה רקורד, כן?], סופרת כבשים, סופרת את השעות עד הבוקר, אבל אני לא סופרת מהסוג הרשמי, ואני גם לא חייבת להיות.

כשפתחתי את הבלוג הזה החלטתי להיות בו בחורה שמחה. הנחתי שאני יכולה לקחת קצת הפסקה מלנסח את העצב שלי בצורה הכי רהוטה שאני מצליחה ובחרתי לעבור קצת לתרשימים וחיוכים. הפוסט האחרון שלי לא לגמרי מסתנכרן עם השאיפה הזאת, אבל אני חושבת שככל שאני מתבגרת אני מצפה לפחות ופחות מעצמי. האמת העגומה היא שכרגע השאיפה הכי גדולה של חיי היא שיהיה לי עותק ווינדוס חוקי ככה שלא יקפצו לי הודעות בסגנון "ייתכן ונפלת קורבן לזיוף תוכנה". קיבינימט, אפילו המחשב שלי מתייחס אליי כמו קורבן. יחסינו לאן..

אני חושבת שבגלל זה כתבתי את פוסט הפוטנציאל. רציתי לברוח מהאחריות ומהאכזבה שבאה עם ציפיות. אני יודעת שזה נשמע תבוסתני משהו, אבל אני לא צריכה להוכיח לעצמי יותר מדי, ואני לא רוצה להוכיח לכם כלום גם כן כי, בחייכם, למי יש זמן. יש לי 3 עונות נוספות של סקראבס לסיים ואת המיטה הכי נוחה בעולם. אני בסדר כמו שאני. גם כשאני ממש לא בסדר.

פרודנס העבירה לי שרביט מוזיקלי - מסתבר שאנחנו יוצרים פלייליסט חיובי פה בישרא. מכיוון שג'וני כבר לקח לי שיר אחד [לעזאזל איתך] אני קצת שברתי את הראש על הבחירות כאן. אתם מוזמנים להקליק ולפזז בחדר שלכם כמו מפגרים, זה מה שאני עושה כרגע.

נרקוטיק בשיר הפיל גוד הטוב ביותר בכל הזמנים

הפרנץ פרדיננדים שרים על הרס בצורה קצבית ומגניבה

הגורילות של דיימון אלברן וראש גדול שמזכיר לי את פאוור ריינג'רס

אדוארד שארפ והאפסים המגנטיים [נשבעת שהשמות של הרכבים הולכים ונהיים מסובכים יותר] בשיר עם מבטא רדנק

ואיך לא, פרדי והרפסודה שלא בהכרח נחשבים כשיר שמח, אבל אי אפשר שלא להצטרף ולעשות קולות "גלילאוו מגניפיקו או או או" עד שמרגישים טוב ממש. זה מדבק.

אני גם אמורה להעביר את זה הלאה ומכיוון שאני מתעצלת לבדוק מי כבר קיבל שרביט [איזה בחירת מילים בעייתית..] אני פשוט מפצירה בכם להצטרף. למען עתיד ילדינו. למען כל אותן נשמות אבודות שחושבות ש'בייבי בייבי ביייבי אוו'' זה פיל-גוד סונג, ומשוכנעים שכל האנשים הזקנים האלה עושים קאברים לשירים של GLEE. זה מאמץ משותף.