כל מה שאת צריכה עכשיו זה

אני שונאת להתנהג כמו המבוגר האחראי פה אבל - תחרויות ציצים תחת וזין? ברצינות? קצת גשם בחוץ וכולנו התחלנו לדוג מחמאות?? משאירים אתכם כמה דקות ללא פיקוח וזה מה שקורה?

אני בטוחה שלפוסט הזה יהיו תגובות מתנגדות ותגובות תומכות, [ייתכן יותר מתנגדות מתומכות] אבל לא בשביל זה אני כותבת אותו. ביומיים האחרונים יצא לי לחשוב הרבה על תחרות הציצים של חולמנית ומה באמת מפריע לי בה. הפוסט הזה הוא ניסיון לסדר את המחשבות שלי בנושא.

אני אוהבת את ישרא. גיליתי את האתר הזה לפני 8 שנים ועד שהתגלגלתי לבלוג הזה הייתי מנצלת את האתר בעיקר לכתיבה רצינית יותר. מסיפורים קצרים למחשבות שנקטעו לרעיונות שרציתי להציג לעולם, המקום הזה תמיד נתן לי במה ותמיד התייחס אל מה שיש לי להגיד. זה היה ניגוד מעניין לחיי היום יום שלי, איפה שאנשים שפטו אותי על פי מראה, על פי אמונה [או חוסר אמונה], על פי רכוש. אני לא הולכת לספר לכם שפעם היה פה מדהים ואיכותי, תמיד היו מי שניצלו את הפלטפורמה הזאת למטרות אחרות, אבל זה היה בסדר, זה הרגיש כמו דו קיום מסויים. השבוע אני פתאום מרגישה שזה כבר מזמן לא דו קיום. כאילו בלוגים נחדקו הצידה ממטרתם המקורית והיום צריך להעלות מופע שלם בשביל שמישהו בכלל יטרח להקליק על הקישור. אי אפשר לספק את הצורך בתשומת לב כבר, אף אחד לא עומד בקצב. יש תחרויות ציצי ומשחטות ותעשו לי לייק ולאט לאט העולם החיצוני מוחק את מה שבנו פה כל הזמן הזה.

כשקראתי על הרעיון הראשוני לתחרות ציצים, זה הרגיש לי קצת כאילו סכר נפרץ פה. לא הרבה אחרי שהתחרות התפרסמה והמתמודדות עלו ודורגו ונבחנו מכל זווית צצו פה רעיונות אחרים לתחרות תחת, ואפילו תחרות זין. אם עצמי של גיל 15 היתה נכנסת לאתר הזה ונתקלת בפוסטים האלה, רוב הסיכויים שהיא היתה הולכת לגסוס באנונימיות בוורדפרס. זה עולם חופשי, אבל יש איזה קוד לא כתוב שישרא הוא לא המקום לדברים האלה. קראתי את התגובות לפוסט ואת הטיעונים וצרם לי קצת שהיו כל מיני אנשים שישר קפצו עם המילה "התחסדות", או לחלופין, שהטיעון העיקרי בעד התחרות היה "זה כיף". הרגיש לי כאילו אנשים ממש בוחרים בדרך הקלה החוצה עם התירוץ הזה. אני מרגישה לפעמים כאילו כל העבודה הקשה של נשים להתקדם לשוויון וליחס מכבד הולכת לעזאזל עם פוסטים כאלה. וכן, יקומו כל האנשים שלוקחים צד קבוע בדיונים האלה וישאלו אותי אם אני פמיניסטית והאם אני שמה עקבים או נכנעת לאי אילו תכתיבים אחרים של החברה, והם סתם יפתחו פה במלחמת התשה. זה לא מה שאני מדברת עליו בכלל. אני מדברת על להסתכל על עצמך ולעצור ולחשוב "למה אני עושה את מה שאני עושה". זה תקף להמון מקומות אחרים בחיים - למה אני בריון, למה אני מעלה תמונות כאלה, למה אני מפחד לאכול, למה אני משקיע כסף על מוצרים שאני לא צריך" - למה אתם עושים את מה שאתם עושים? זאת שאלה פשוטה, אבל אי אפשר לענות עליה בתשובה פשוטה, פשוט אי אפשר.

כל אחת חופשיה לעשות מה שבא לה, זאת בכלל לא השאלה. השאלה היא למה דווקא ככה? אולי אלה שאריות של החינוך הדתי שלי ואולי זאת פשוט הילדה שבי שנצבטת מבפנים כשהיא נתקלת בדברים האלה, אבל אני מרגישה שזאת השפלה מהסוג הגרוע ביותר, גם לנשים שבכלל לא משתתפות בתחרות. זה מעיד משהו על כולנו, כנשים, כגברים, כחברה, וזה עצוב וזה מבאס אותי מאוד לראות שהמקום הזה אליו ברחתי מעולם הפייסבוק הופך להיות וריאציה גרועה לא פחות שלו.

מחשבות? מסקנות? תעזרו לי עם זה פה, אני באמת צריכה להבין.

עריכה:

אמא תהיה גאה.