כל מה שאת צריכה עכשיו זה

WHATEVER. 

אם נכנסתם לכאן כדי לקרוא עוד קצת על ציצי, תנו לי לסכם לכם את זה לפסקה אחת שאחריה לא אחזור לדון על הנושא. כמו כן, תגובות גוררות דיון לפסקה הזאת לא יתקבלו בברכה ואני בייסיקלי הולכת להעמיד פנים שהן לא קיימות. סתימת פיות? פגיעה בחופש הביטוי? רוצו עם זה לכנסת. זאת לא דמוקרטיה בפפילנד.

כתבתי פוסט שרובכם הגדול תמך בו או לפחות ניסה להבין מאיפה הוא מגיע. אלה שלא תמכו לרוב פספסו את הטענה העיקרית שלי, או שהיו ממשתתפי התחרות, או סתם ממש היה חשוב להם להלחם על זכותן הבסיסית של נשים להיות מדורגות על בסיס הציצי שלהן, ממש מלח הארץ. ברור לי שהפוסט שלי גרם לכמה אנשים להרים גבה ולהתנהג כמו בני חמש ולעשות 'דווקא', לכו על זה. זה רק ביטוי של כל הדברים שציינתי בפוסט הקודם, אתם מוזמנים להעלות תמונות של הפין הנבול שלכם ככל שתחפצו, GO BANANAS... לכל הנשים שטענו שהבעיה היא שנשים מדכאות נשים אחרות ואומרות להן מה ללבוש - אני די סגורה על זה שכישורי הקריאה שלכן לא כאלה מפותחים ולא הבנתן שום דבר מהפוסט שלי. עם זאת, אם אתן כן מרגישות שאתן טובות בקריאה ודעתי פשוט לא באה לכן בטוב,  אתן מוזמנות ללכת לקרוא אצל דניבוי, כמדומני שכותרת הפוסט הנוכחית שלו היא "ממשיכים לחפצן במרץ", היו שלום ותודה על הדגים.

ובכך הנושא נסגר מבחינתי. ליב פפי אלוןןןןןןן.

פינה חד פעמית שכנראה לא תחזור לעולם כי יש בה שליש אופטימיות שאין לי מושג מאיפה גייסתי: נחמד, פחות נחמד, לא נחמד בעליל:

נחמד: תמונות של ילדים מתוקים מירושלים והסביבה משחקים בשלג, איזה מקסימים

לא נחמד: שאני לא חלק מזה! אני עורגת לשלג כמעט כמו שבאד באנדי עורג לבחורה עם דופק

לא נחמד בעליל: כל התאונות האלה שנגרמות משטויות. תנהגו בזהירות ותזכרו - למה למהר הביתה, אם רובכם ככל הנראה לא מאושרים בו?

נחמד: מזג האוויר הקנה לי כמה ימים של שקט בבית

לא נחמד: עם אמא שלי

לא נחמד בעליל: מה שמבטל את החלק של השקט.

מה חוץ מזה

מזג האוויר נתן לי את הלגיטימציה המושלמת להישאר במיטה שלי ולא לצאת ממנה אלא אם אני חייבת. אני לא מביישת אגורופובים ברמת PRO עם ההשתבללות הזאת שלי. כבר שכחתי איך נראה הבחוץ ואני מתחילה להרגיש שאני מטפחת כלפיו ציפיות בלתי אפשריות. לא רחוק היום [ראשון] בו אהיה חייבת להגיע ללימודים ואצטרך לצאת, וכשאעשה זאת כל הבום של "אז זאת השכונה שלי, WELL FUCK" יצליף בפניי הבוכיות. או שהרוח תעשה זאת, כך או כך, יהיו הצלפות בסיפור.

התמונה הזאת לא השתפרה בכלל. כרגע אני פחות או יותר נקברת בחיים בחפצים שלי. בתור מישהי שתמיד חשבה שאין לה יותר מדי כאלו, אני מופתעת לטובה. מסתבר שאמא שלי ניצלה את הזמן בבית לעשות מלא כביסות מיותרות לבגדים מחורף שעבר שגם אז לא לבשתי, ובכל פעם שהיא הביאה לי אותם לסדר בחזרה בארון, עשיתי את הטעות הטקטית של להנהן ולתת להכל להערם על הכיסא. ואז על השולחן. ואז על השידה. ואז על הקצה השני של המיטה. [וכן, בסופו של דבר, זה גם הגיע לרצפה.] ייתכן ואני מקלידה את השורות האלה מתוך ערימת סוודרים, ייתכן שלא, אני שומרת על פני הפוקר שלי. ITS ALL GOOD.

פתרון יצירתי שקראס הציע לי היה פשוט ללבוש את כל הבגדים בבת אחת אחד על השני כדי שאמא שלי תראה שהם נלבשו ואז לזרוק אותם שוב לכביסה, אבל אני די בטוחה שאני אראה כמו כדור שלג, ושאמא שלי תגלגל אותי מכל 15 המדרגות אל הרחוב. [כשחושבים על זה, אני אהיה די מרופדת וזה נשמע כמעט כיפי.]

חוץ מזה שבוע די שקט עבר על כוחותינו, אז אין לי הרבה רעיונות לגרפים. בתקווה שיהיה לי סופ"ש מחורבן [תבנו על זה] אני אחזור בפוסט הבא עם מרמור צבעוני חביב.