כל מה שאת צריכה עכשיו זה

רגעים מביכים מהתקופה האחרונה.

כשמישהו מוצא את ספר המחזור שלך ומאותו הרגע כל שיחה בינכם מתקיימת בחרוזים גרועים ובקריצות מעצבנות

תגידו לי שזה לא הדבר הכי שנון בתבל, I DARE YOU

כשאת סה"כ רוצה לעשות משהו נחמד בשביל אחיין שלך ומוציאה אותו לטייל, אבל הוא בתמורה תופס לך את החזה וקורא לך 'אמא' מול כל מוכר שני בקניון [זאת אני או שגן הטרולינג רץ אצלנו חזק??]

כשאת מקבלת הודעת "ערה?" בחצות וחברה שלך רואה וצועקת לכולם "תראו מה פפי קיבלה" וכולם עושים קולות של 'אוווו' ואז את צריכה להסביר להם שזה אחיך שסתם צריך עזרה טכנית עם המחשב שלו

כשאת בוכה באמצע חתונה ומישהו שואל אותך "את עד כדי כך מתרגשת?" ובלי לחשוב פעמיים את עונה לו "לא, יש לי דלקת מזדיינת באוזן וזה כואב לייק אה מאדרפאקר"

כשאת מגלה שהמישהו הזה הוא אח של החתן.

אני רואה בזה כישלון אישי שלי שפתחתי את וואלה כדי לראות מה כתוב על הבחירות ומצאתי את עצמי קוראת כתבה על ניפ-סליפ. ברוח זו:

אני נעלבת יותר על ה'חמוד' מאשר על הילד. תראו איזה השקעה, פאקינג כובע מלחים בורוד לבן, איזה קלאסית הייתי פעם..

ולסיום, איך אני מרגישה בכל פעם שאני מנסה ללמוד:

[רק תחליפו את חמאת הבוטנים בעונה השניה של הומלנד/כל סרט מעניין שרק יצא/אוכל ממש טעים/הבגדים בארון שלי שזועקים לקצת סדר/מחשבות על בנים מפגרים]

עריכה:

אני רק רוצה להגיד

1. זאת לא נקודת שפל בתקופת המבחנים שלכם עד שאתם לא מוצאים את עצמכם בארבע וחצי בבוקר, שומעים בקסטריט בויז ביוטיוב ועורגים לימים פשוטים יותר. 

2. אין דבר יותר כיפי מלכתוב פוסט עם הבחור הזה.