כל מה שאת צריכה עכשיו זה

אני מניחה שהיה מי שציפה לפוסט-פוסט יום האהבה מלא במרמור מצדי, אבל בדיוק כשאתם חושבים שאתם מכירים את הבחורה היא מדגימה לכם טוויסט בעלילה ומחליטה לכתוב משהו ממש מחוץ לגבולות האופי שלה: אני דווקא מחבבת ממש את יום האהבה. זה נכון, אני לא הטיפוס שרואה בעין יפה בובות מלאות פרווה ומסחרת תכשיטים-פרחים-ארוחות רומנטיות, אבל אלה דברים שלא קורצים לי גם במשך שאר ימי השנה ולכן אני בוחרת להתעלם מהפן הזה. מה שאני אוהבת ביום האהבה זה שאנשים מסוימים ממש זורחים בו. אני עושה כמיטב יכולתי להתעלם מטיפוסים שליליים שכותבים שזה חג של תאגידים [מה שלא לגמרי שגוי] ומתמקדת במשהו אחר: אושר זה מדבק. אפילו כלבה צינית כמוני תודה בכך, ללכת ברחוב ולראות זוג זקנים מחזיק ידיים גורם לאפקט AWWW מביך ולחום שמתפשט בכל הגוף.

אני זוכרת שב2008 נסעתי לתחנה המרכזית בחיפה [לב המפרץ] וישבתי עם ידיד ותרמוס של שוקו חם ושתינו לחיים בכל פעם שראינו זוג מתחבק בירידה מהאוטובוס. זה היה מאוד יפה וחף מכל ציניות, ואני אוהבת שיש רגעים כאלה בהם אני לא שיפוטית ולא עצובה ולא מתגוננת. צריכה יותר רגעים כאלו. אין לי סיפור יום אהבה מוצלח השנה בגלל שתקופת המבחנים הזאת גובה את המחיר שלה ממני. אני מוצאת את עצמי ערה 2-3 ימים ברצף ולאחר מכן מאבדת הכרה במיטה לחצי יום. לא נכנסתי לרוח החג בגלל שביליתי חצי בוקר בניסיונות בירוקרטיים להגשת טופס מלגה ובשאר היום שכבתי במיטה שלי מעולפת מעייפות, עוצמת ופוקחת עיניים לסירוגין בזמן שאחיינים שלי באו בתורות לקפוץ לי על השחלות ולהגיד דברים כמו "נו תקומי, האייפון שלך נעול" ו"אסור לישון, לישון זה בלילה!" אז רק למקרה שיש אנשים שמתלוננים שאין להם מישהו לאהוב - ביצ' פליז,

לפעמים הלב שלכם באוברדראפט ואין לכם מושג.