כל מה שאת צריכה עכשיו זה

אין באמת זמן טוב לחשוב על זה. בשבע בבוקר השמש מציקה ממש בעיניים, והחלון הפתוח לרווחה שהיה רעיון כל כך טוב אתמול בלילה הולך והופך לטעות איומה. בחוץ איזה יונה מתהלכת על גגון הפח ומצהירה על הנוכחות שלה, היא כאן כדי להשאר, זה לא משנה כמה אני בועטת עם הרגל בתריסים, הפחד שלה ממני הוא אפסי. אני עייפה אז אני עוצמת עיניים כי עדיין לא ישנתי וזה פשוט לא זמן טוב לחשוב על זה. אני מתפללת שהבחוץ לא ישיג את הפער איתי מהר מדי ונצמדת אל הקיר כדי לשאוב ממנו את הקרירות. בצהריים העיניים נפתחות באיטיות ומגששות, האור התחזק פי מאה לפחות ואני מגששת עם הידיים כדי לסגור את התריסים. אני שומעת את הדלת נפתחת ולפני שאני מספיקה להתפכח הילדים קופצים לי על המיטה ואני מושכת אותם לחיבוק ממושך. אנחנו מתמזגים לגוש אנושי אחד גדול ובוהים במסך הגדול שעל הקיר: קרואלה דה ויל והמלך טריטון וגם ווילי וונקה מתחלפים בינהם כל כמה דקות והזמן טס לו. בשש השמש כבר נפרדת ממני אבל החלון סגור ואיבדתי תחושה של זמן, זה מרגיש כמו אמצע הלילה ולא הספקתי כלום. אני נכנסת להתקלח ואחר כך משיבה להודעות. מחפשים אותי, אז זה לא זמן טוב לחשוב על זה. אני ממהרת להתארגן ויוצאת עם שיער רטוב ואייליינר קצת עקום, בנסיעה אני מתקנת עם קיסם אזניים את החריגה הקלה והרוח מייבשת לי את השיער חינם אין כסף. אני מוקפת אנשים והם מוקפים בעצמם, וכל השיחות שלהם נשמעות מעניינות ומשעממות בו זמנית. אני אוהבת את הנסיעה ובוהה מהחלון כמו ילדה קטנה שנוסעת ללונה פארק. כשמנסים להחליט לאן צריך ללכת כולם מנסים לגרור אותי לצד שלהם, אני קול צף עד הדקה האחרונה וההכרעה מביאה לי תחושת סיפוק חמקמקה, כמו להבחר ראשונה בשיעור ספורט או לקבל מחמאה ביום גרוע. בכניסה לפאב יש מראה גדולה ואני מגניבה מבט זריז, אחר כך אנחנו ממשיכים אל תוך חושך ועשן ורעש של אנשים נטולי עכבות ולכמה דקות אני לא שונאת את זה בכלל. אני מזמינה שתיה ראשונה כי רק אני יודעת מה אני רוצה וכל השאר עדיין מתלבטים. כשהם באמצע הבירה הראשונה שלהם כבר שתיתי 3 סוגי משקאות שונים ושלחתי מבטים ריקים אל עבר הטלפון שלי. עשרים אחוז סוללה, והראש שלי כואב, זה לא זמן טוב לחשוב על זה. אני לא שומעת כלום ואני לא מרגישה כלום, והקהות הזאת מפחידה אותי. בדרך חזרה יש שקט מפחיד של אנשים שמהרהרים במעשים שלהם, אבל אני יודעת טוב יותר מכדי לחשוב שמישהו ברכב באמת חושב משהו עמוק במיוחד. היד שלי סורקת את השירים שבדיסק, אוסף מתלהם של זמרות שלא מבינות שכשאי אפשר לראות כמה הן יפות כל מה שנשאר זה הזיופים והטעם המר בפה. אני יורדת ראשונה והרכב ממשיך אל תוך הלילה. במדרגות של הבית עצוב לי ויש לי בחילה, אז זה בטח לא זמן טוב לחשוב על זה. בדרך אל החדר אני מתפשטת תוך כדי הליכה. כל הדיירים ישנים ואין ממי להתחבא חוץ מעצמי, אני נכנסת לחדר החשוך ולא טורחת להדליק את האור. אני משתטחת על המיטה ומורחת קצת את האיפור כשאני משפשפת את העיניים בעייפות. אמצע הלילה וחם, אז אני פותחת את החלון, זה נראה כמו רעיון טוב בזמנו. אני נשארת ערה עד הבוקר ושומעת מוזיקה שקטה ומרגיעה. השמיים הכהים היפים מתחלפים בגוון חיוור של תכלת והשמש מסתתרת מאחורי איזה בניין בסבלנות עד אין קץ. אני מסתכלת על השעון והוא בכלל לא מכוון. אני עייפה. זה לא זמן טוב לחשוב על זה. היונה מסיחה את דעתי בכל פעם שאני מנסה.

וואו וואו וואו, לדלג ל1:22 ולהתרשם עמוקות