כל מה שאת צריכה עכשיו זה

כותבת לנושא החם ומאשרת את הפוסט של עצמי, LIKE A BOSS

1. היי פפי, כאן פפי. את בת חמש עשרה ולא ממש צלולה בדעתך כרגע, אז בקשה לי אלייך: תניחי את המספריים האלו. אני יודעת שאת חושבת שזה רעיון חכם, אבל הנה מה שהולך לקרות: בעוד 2.3 שניות את הולכת לגזור חלק ניכר מהשיער שלך במחשבה שזהו השינוי שאת צריכה בחיים. בפועל, השעה היא 4 בלילה, לא ישנת יומיים, ובשניה שהשיער הזה יתנתק משורשיו את הולכת לבכות כמו תינוק שנולד זה עתה ולשבת על המדרגות של הבית עם מבט אבוד. את הולכת לחכות לתשע בבוקר, לרוץ אל המספרה הקרובה, ולהתחנן לאיזה ספר המום שיתקן את זה בידיעה המאמללת שאי אפשר לתקן שיער מתולתל קצר, בהצלחה עם האפרו.

2. היי פפי, זאת שוב פפי. הבלוג הזה שלך שאת כל כך אוהבת? תסגרי אותו. אני יודעת שאת לא תאמיני לי כשאני אומרת לך, אבל הבלוג הזה הוא צרות צרורות. זה נכון שהכרת דרכו אנשים נהדרים, אבל את חייבת לעזוב לפני שזה ימשוך אותך פנימה עמוק יותר. את בת שבע עשרה וזאת לא תקופה נהדרת עבורך. תפתחי אחד חדש, אל תחכי לגיל 22 כדי לגלות את עצמך מחדש. את לא הדיכאון שלך, ואת לא צריכה להתבוסס בו כאילו את הילד והוא השלולית. יש לך דברים אחרים להציע לעולם. יש זוויות אחרות להסתכל על זה

3. היי פפי, נראה לי שהבנת עד עכשיו איך העסק הזה עובד אז אני יכולה להפסיק להציג את עצמי. בשביל התנהלות תקינה ומאושרת באינטרנט, מספר טיפים: אל תפתחי פייסבוק, את לא צריכה אותו. אל תשכחי את הסיסמא לחשבון היוטיוב שלך, את כן צריכה אותה. אל תכירי לאמא שלך את מאקו, זה לא יגמר טוב. אל תחכי לגיל 21 כדי ללמוד להשתמש בטורנטים ואל תהיי גאוותנית לגבי דברים מסוימים. את לא צריכה סדרות עם כתוביות כי את לא מבינה מה אומרים, את צריכה סדרות עם כתוביות כי את לא שומעת טוב. 

4. תגידי כן לפעמים. אני לא באה אלייך ממרומי גיל 23 ושלושתרבעי בגישה של "אני אדם פתוח וזורם" כי כולנו יודעים שאני לא, אבל להתבצר בפחדים שלך זה כל כך 2004, ואנחנו מנסות להתרחק מעצמנו של 2004 [כולל האפרו]

5. אל תפחדי מאוכל. זה תמיד יהיה אישיו, את אף פעם לא תרגישי שאת עושה את זה נכון, אבל אין לך ברירה אלא להשלים עם הפרעת האכילה שלך ולנסות להרפות מדפוסים שליליים. לחיות חודש על מרק ירקות זה רע. בולמוסים זה גם כן רע. אם תטפלי בזה מוקדם לא תצטרכי להרגיש כאילו בכל פעם שאת נכנסת למטבח יש מוזיקה של פאקמן, אוקיי?

6. אנשים לא חושבים שאת טיפשה. לקרוא הרבה ולגגל כל דבר שאת שומעת זאת אחלה דרך לרכוש ידע כללי, אבל כשזה בא ממקום של רגשי נחיתות זה לא בריא במיוחד. אין לך מה להוכיח את עצמך, מי שיכיר אותך יגלה שלמרות שלעיתים הדברים המטופשים בתבל יוצאים מהפה שלך או מהמקלדת שלך, את עדיין בן אדם חכם מאוד ויש מה ללמוד ממך.

7. אל תבלבלי הערכה עצמית עם יהירות. לדעת מה את שווה זה לא לצעוק לעולם כמה את שווה. תני לעצמך קרדיט כשאת עושה משהו כהלכה. יש הרבה בחירות בחיים שלך שאם היית עושה אחרת, לא היית פה היום. את יודעת מה טוב לך הרבה יותר מאנשים אחרים. כל מה שאת צריכה עכשיו זה את עצמך.

8. את לא חייבת להשתלב כל הזמן. לפעמים זה בסדר להיות קצת שונה, ואף אחד לא יסקול אותך על זה. אם מישהו ינסה, תרימי את האבן הזאת, וGO APESHIT על אותו בן אדם. דוד וגוליית סטייל, ישר בין העיניים.

ובנימה אופטימית יותר: היום זאת ההזדמנות האחרונה להוסיף פוסט משלכם לנושא החם "עצות במבט לאחור". אני לא דוחקת בכם כי אני העורכת, אני דוחקת בכם כי אני בן אדם שאוהב להגיד לאנשים אחרים מה לעשות. לכו. כתבו. הכו על חטא. זה דווקא מאוד משחרר.