הבלוג הזה הפך החודש לתיעוד מוזר במיוחד של מצבי הרוח המשתנים שלי. אני לא יודעת אם זה כי רוח הקודש החליטה לקפוץ לבקר בתוך הרחם שלי או משהו. אולי זה גיל הבלות שבא מוקדם, אבל אני לא יכולה להפסיק להתכלבת. כך או כך אני די בטוחה שזה מתקשר לשחלות שלי. אז אחרי שורה של פוסטים מהורהרים [מעורערים] החלטתי שאולי זה רעיון טוב להפסיק לדכא לכם את החיים [אל דאגה,יהיו פוסטים כבדים בהמשך לאלו שדווקא נהנים מהכתיבה הרצינית יותר] ולהחליף את התקליט
בפוסטים האחרונים התעסקתי קצת באודיו בלוגינג וגיליתי שלמרות שאני מאוד לחוצה [ושומעים לפי דעתי], זה נחמד לי מאוד ואני שוקלת להפוך את זה לפינה קבועה בבלוג שתצוץ לה פה ושם. זאת עוד צורה של ביטוי עצמי וריפוי בעיסוק, כמו הגרפים. אני יודעת שאין כל כך גרפים לאחרונה, ואני מניחה שזה בכלל שהחיים שלי לא כל כך כיפיים בימים אלו.. ונכון, אתם יכולים להגיד "פפי, זוכרת את הפעם ההיא שהיה לך רענון נהיגה ולא מצאת את המקום המזורגג אז הסתובבת בגשם בלי מטריה במשך שעתיים ובילית יום שלם ספוגה ועדיין באת לצחוק על זה בבלוג?" אבל נראה לי שזה בעיקר עניין של גישה וכרגע אני לא מהססת להודות בפה מלא - הגישה שלי מחורבנת בימים אלו.
אם כבר עסקנו באודיו בלוג. בתחילת השבוע הנושא החם היה וידאו ואודיו בלוגינג. השארתי את הנושא הזה למשך זמן גדול מהרגיל כי רציתי לתת לאנשים סיכוי להספיק לצלם משהו משלהם, אבל בסופו של דבר הייתי צריכה להחליף. אני עדיין רואה וידאו בלוגים מסתובבים פה באתר לאחרונה ולדעתי זה ממש מקסים שאנשים מוכנים להחשף [גם באודיו] בפני הקוראים שלהם, וחשבתי שיהיה נחמד להפוך את זה שוב לנושא חם בעוד כמה חודשים. חושבים שתהיה היענות לכזה דבר?
פינת "כן.. אז.. זה קרה":
הגעתי למסקנה שאין טעם להתמרמר על דברים שלא מתרחשים, כשאפשר להתמרמר על דברים שהתרחשו ועל הדרך לעורר בכם קצת סקרנות.
1. אז מה אם את רואה עונה שלמה של תוכנית מתבגרים מפגרת בשבוע פפי, זוכרת את הפעם ההיא בגיל 16 שחברות שלך עברו עם רכב ליד הבית שלך ועמדת שם עם בחור ערום? כן. זה קרה.
2. אז מה אם את מפתחת הפרעות נפשיות חדשות מרוב שיעמום פפי, זוכרת את הפעם ההיא בה חיכית לטרמפ וגילית שהטרמפ שלך זה בחור על אופנוע שמחזיק כלב? כן. זה קרה.
3. אז מה אם את נרקבת מול האינטרנט בהרגשה שכלום לא יכול לקרות, זוכרת את הפעם ההיא בגיל 16 שנקלעת למפגש ישרא [בטעות, בטעות] ומישהי זיהתה את הבלוג שלך וחיבקה אותך? כן. זה קרה.
4. אז מה אם בעת כתיבת הפוסט הזה את חושבת "הלוואי ומישהו היה מתקשר", זוכרת את הפעם ההיא שמישהו שלא פגשת עדיין בא לעיר שלך ביום של בגרות והשאיר לך עציץ בקיוסק של בית הספר? כן. זה קרה.
פפי מקדמת מודעות [פינה שתחזור על עצמה בשבועות הקרובים]
חשוב.
העצומה הזאת שנפתחה על ידי חבר היא חשובה ביותר חברים. אני מפצירה בכם לעשות כל מה שאפשר כדי להפיץ אותה הלאה. בפייסבוק, בטויטר, בסקייפ. זה שובר לי את הלב לדעת שאנשים שחשובים לי ונמצאים בכאב נאלצים להלחם על הזכות הבסיסית ביותר שלהם, לתרופה טבעית. תקדישו רגע, תקראו, תחתמו. תעזרו.
תודה 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: