כל מה שאת צריכה עכשיו זה

במקום לחכות כמה ימים לתאריך המקורי בו אני אמורה בכלל להיות שמחה וייצוגית בחתונה משפחתית, אני מעדיפה לעסוק בקצת רפואה מונעת ולעצור את הרכבת הדוהרת לפני שהיא מגיעה לתחנה. אני חוזה פוסט ארוך וטראומטי על כמה הלב שלי כואב וכמה הוא מתגעגע אלייך [כבר חמש שנים, היית מאמין?] ומעדיפה לגייס את שארית כוחותיי לכמה מילים יפות שיש לי לכתוב לך כבר עכשיו.

בגיל 23 אין דבר שמעציב אותי יותר מתחושת הזרות שאני מרגישה כלפייך לעיתים. בזמן שאתה נשאר ילד בן 18 בזיכרון שלי אני ממשיכה לגדול ולהשתנות ולהתעצב. אני יודעת שזה הדבר הנכון והיחידי לעשות, ובכל זאת לעיתים מרגישה את העקיצה הקטנה שבלב. אותה בחורה שהכרת כל כך טוב נמצאת בסכנת הכחדה והיא הרי משמרת אותך הרבה יותר טוב ממני. להרפות ממנה זה להרפות ממך, אני חושבת. אני לא היא, וכבר אין לי עניין להיות היא, עם כל אהבתי אלייך [גדולה יותר מכל דבר אחר שאי פעם יהיה, אני מאמינה]. אני לא חושבת שזה הולך ונעשה קל יותר לחיות עם הבחירה שעשית, ולפעמים ברגעים חשוכים מאוד אני שונאת אותך יותר מכל אדם אחר בעולם הזה, חי או מת. העולם לנצח יהיה חסר.

לימדת אותי להיות.

אני מתגעגעת אלייך. אני מתגעגעת לעתיד אחר.