כל מה שאת צריכה עכשיו זה

אתם יודעים, הרבה פעמים חשבתי בחיי שאני מרגישה כאב. כאב אמיתי, אתם יודעים, כאב לגיטימי. כאב שנגרם מנסיבות מחורבנות ממש וטראומות ופוביות ושאר דברים שלא כדאי לעסוק בהם בשעה כזאת של הלילה. במשך זמן מה אפילו הסתובבתי בעולם במחשבה שאננה מאוד, ששום דבר לא יכאב לי כבר באותה מידה שכבר כאבתי. אם היתה לי מכונת זמן, פפי של היום היתה חוזרת לאחור לפפי של אז. היא היתה יושבת איתה לקפה, אומרת לה "אל תאכלי את העוגיה הזאת, את תשמיני" בקול ביקורתי, ואז היתה בועטת לה חזק חזק בשחלות ואומרת "את חושבת שאת יודעת מה זה כאב? אהה? את יודעת מה זה כאב אמיתי?" ואז, בדרמטיות קסומה פפי של היום היתה מורידה את הנעל ומראה לפפי של אז את האמת המרה. יש דברים שכואבים בעולם, כן. מצב נפשי, נסיבות, דיכאון והכל. אבל שום דבר, כנראה שגם לא לידה, לא כואב כמו להחליק במקלחת, לשבור את הציפורן של הבוהן ולראות אותה נכנסת פנימה אל תוך הפאקינג בשר. הייתי מעלה תמונה, אבל נראה לי שזה נגד תקנון ישרא להעלות סנאף.

החיים שלי בזבל.