כלומר, ברור שהיו ספויילרים לעונות קודמות וכו כי אני לא יכולה לחכות שהאדישים שבכם יואילו להשלים פערים, אבל ספויילרים מהפרקים האחרונים של העונה הרביעית [8-9] יהיו כתובים בלבן, פשוט תעבירו עליהם את העכבר אם כבר צפיתם, זה לא מדע טילים. פרק 7 יספויילר נרחבות בפאי צ'ארט, ראו הוזהרתם. הערות על "זה לא ככה בספר" לא ממש רלוונטיות דרך אגב, ויזכו לבוז חרישי.
אז בואו נתחיל.
1. בואו נודה באמת: יש בסדרה הזאת יותר מדי דמויות. העובדה הזאת בפני עצמה לא בהכרח שלילית, אבל כמות התככים הפנימיים שצריך לזכור בעל פה כדי להבין מי נגד מי היא כמעט בלתי אפשרית. בראש של האדם הממוצע זה עובד ככה: לאניסטרים הם הבלונדינים, סטארקים הם אלה עם הזאבים/אלה שמתים/החבר'ה הטובים, טיירלים כנראה נשאים של כל מחלת מין אפשרית, וחאליסי היא הכוסית עם הדרקונים והצורך האובססיבי לשחרר את עבדי העולם רק כי אח שלה סרסר אותה להנאתו למשך איזה 5 פרקים בעונה הראשונה. שאר הדמויות הן בעיקר כל מיני אבירים שאתם אולי [וזה אולי גדול] מכירים בשם שלהם אבל אין לכם מושג מה תפקידם בכוח. לא באמת.
לא מאמינים לי? תבדקו את עצמכם
בלי גוגל, בלי לפשפש בספרים, ישר מהזיכרון שלכם, מה אתם זוכרים עלילתית [ז"א - לא רק לזהות אלא להבין מי הם ומה הם עשו לעזאזל] מהדמויות הבאות - כולן שיחקו ב7 פרקים לפחות:
- סר אליסר
- לנסל לאניסטר
- מרין טראנט
- טאליסה מאגייר
- אדיסון טולט
[העיקר את הודור - לא תשכחו בחיים.]
2. 10 פרקים לעונה זה לא קרוב ללהיות מספיק. הסדרה הזאת [טכנית סדרת הספרים] ליטרלי שברה את שיא גינס לכמות הדמויות שהוכנסו בה, ובכל זאת איכשהו נפלה ההחלטה להעניק 10 פרקים בלבד לעונה. זה לא היה כואב כל כך אם הסעיף הבא לא היה קיים:
3. ניצול בלתי יעיל של הזמן. כל כך לא יעיל. יענו, הרגו אותי. 4 שנים הסדרה הזאת רצה ועדיין אין לאף אחד מושג מה נסגר עם הזומבים הלבנים. זה כאילו הסט של משחקי הכס פלש לסט של המתים המהלכים, הזומבים התכסו בשלג ואז התחילו לעשות בו צורות יפות עם ראשים של סוסים כדי להעביר את הזמן בין הצילומים. הנה דוגמא לכמה מעצבנת הסדרה הזאת באמת:
4. רומנטיקה מיותרת בסדרה: סם וגילי, גילי וסם, פאקינג גילי ופאקינג סם. ג'ון שלג ואיגריט, רוב סטארק ואשתו ז"ל, אפילו טיריון העוגיה החמודה נפל בפח הרומנטיקה עם שיי המעצבנת. זה לא שאני מתנגדת לסיפורי אהבה ויש כמה סצינות מעולות בנושא [מישהו פה זוכר את דרוגו? כי השחלות שלי זוכרות] אבל הזוגות הבאים ממש שברו שיא בלהיות מעפנים. הנה הסיבה שזה מיותר לחלוטין:
- בזמן ששיי עוגבת על טיריון וקוראת לו אריה שלה ומתעצבנת כי היא חושבת שהוא חושק בסאנסה היינו יכולים לגלות מה נסגר עם הזומבים הלבנים, לאן נעלם ריקון, איפה נמו, ומי הזיז את הגבינה שלנו.
- נקבות היסטריות וקנאיות הן לא משהו שכיף לצפות בו אבל איכשהו התסריטאים של הסדרה לא ממש הפנימו את זה. "אתה לא אוהב אותי יותר", אומרת שיי. "אתה שלי", אומרת איגריט. "אל תעזוב אותי", אומרת גילי. "סתמו את הפה כלבות מטונפות" אומרת פפי. אם הייתי רוצה לראות דרמה סוג ז' הייתי נשארת עם גוסיפ גירל. [נקודות אור בנושא: שיי כנראה לא חוזרת לטיריון אחרי עדות השקר שהיא נתנה, ואיגריט הלוחמת המהוללת והפראית מתה. מחץ. שירה ילד בן 8 בערך. פאק יההה.]
5. הסדרה הזאת מייצרת בעיות אמון ותסביכים בסיטונאות. אחרי שנד סטארק מצא את מותו לא האמנתי שהם הרגו את הניגר שלי. כשדרוגו מת הרגשתי נבגדת לחלוטין ודאגתי לחאליסי שנשארה לבד בעולם. כשהחתונה האדומה התקיימה וזה היה אות הפתיחה לפסטיבל הדם השנתי לעונה 3 חשבתי "ווטפ?!?! מותר להם לעשות את זה?!?!?!" כשג'ופרי מת סוף סוף נפל לי האסימון. רשמית - אף אחד לא בטוח. לא טובים, לא רעים. אף. אחד. לא. בטוח. חוץ מסאם וגילי. סאם וגילי יחיו לנצח.
6. קווי עלילה שמעניינים לי את התחת:
- סטאניס ואל האש. אני שונאת את אל האש וכל מי שקשור לקו העלילה המפגר הזה חוץ מדאבוס. איכשהו סטאניס הוא האדם הכי פחות מעניין בסדרה עם מאה ומשהו דמויות כולל סאם וגילי, זה אומר המון.
- החומה. כי בשביל מה עכשיו.
-בראן בדרכים. מה שהיה אמור להיות חלק ממש מעניין בסדרה הפך להיות כל כך משמעם שפרס המונולוג המוצלח ביותר כנראה ילך להודור. בראן יכול להכנס לתוך אנשים וזאבים וקו העלילה הזה עדין לא מצליח לייצר בי אפילו טיפת עניין מעבר ל"ריקון? מישהו ראה את ריקון? איפה ריקון??"
7. קווי עלילה שמעניינים לי את התחת ואת שאר האיברים בגוף אבל לא זזים לשום מקום:
- חאליסי. אמרת שאת מלכה, אז תמלכי. 4 עונות ועוד לא חצית את הים, הפין של דאריו נהאריס לא יכול להיות עד כדי כך מרשים
- אריה וההאונד ברודטריפ לקן הנשרים/האירי - בזמן שאריה מונה את רשימת האנשים שהיא רוצה להרוג, סאם וגילי מספיקים לקחת את הקשר שלהם צעד נוסף קדימה ולהחזיק ידיים. לטס גו, צ'ופ צ'ופ. קחו פאי יונים ותתקדמו.
- סרסיי וג'יימי עושים ברוגז: אז הוא אחיך. אז אין לו יד. אז הוא אנס אותך. אז מה. את רוצה אותו? לא רוצה אותו? תחליטי, יש עוד אנשים [בריאן מטארט!!] בתור
8. רמזי שלג. הו, רמזי שלג. את השחקן שמשחק את רמזי שלג הכרתי בסדרה מיספיטס. שם כולם צחקו עליו כי הוא היה די רכיכה משונה וכולם היו די בטוחים שהוא אפל ומעוות מבפנים. וואלה. צדקו. רמזי שלג לא מסתפק בלענות אנשים, הוא שובר ומרכיב מחדש. עכשיו הנה החלק המוזר באמת: לא מפריע לי שהוא ממזר חולני. באמת שלא מזיז לי שהוא מסרס את תיאון ובסצינה הבאה אוכל נקניקיה עסיסית או שהוא שולח כלבי ציד אחרי איזה בחורה מסכנה. מה שמפריע לי זה שהוא עושה את זה בצורה שגורמת לי לתעב אותו כל כך שניה אחת, ובשניה אחרת לחבב אותו לחלוטין. [ספויילר קטנטן בהמשך: אני מדברת על הסצינה הבלתי שגרתית בה אבא שלו סוף סוף מכיר בו כבן אמיתי ואני אשכרה התרגשתי בשביל הממזר החולני הזה.
9. די לבלבל אותי. אני אדם פשוט. אני יודעת מי רע, אני יודעת מי טוב. כשזה מתחיל להתערבב לי, המוח שלי מתחיל לכאוב.
- ג'יימי לאניסטר התחיל את דרכו בתור דושבאג שזורק ילדים אל מותם [או במקרה של בראן אל נכותם] ועושה את אחותו להנאתו. הוא עובר מסע שלם בו הוא מאבד יד, מציל את בריאן מדוב, וחוזר אל אחותו/מאהבתו במבט עורג ושובה את לב כולנו. אנחנו אשכרה מחבבים אותו. ואז הוא אונס אותה. [להגנתו רוב העולם די מתעב את סרסיי ולא רואה באונס הזה סיבה להפסיק לחבב את ג'יימי, אבל היי, הוא עדיין אנס את אחותו. למרגלות הילד המת שלהם.]
- כלב הציד המצולק הרג כל מיני אנשים לא מעניינים במהלך הסדרה כולל חברים של אריה. אחר כך הם הולכים לרודרטיפ על סוסים בעודם חוזרים על מנטרות כמו "ג'ופרי הוא ילד קקה. ספרינג ברייק ספרינג ברייק ספרינג ברייק" ועושים קומזיצים ביחד. מה נסגר עם הידידות הזאת?
- ואחרון ולא חביב - תיאון גרייג'וי השחצן מול ריק החרדתי והאומלל. מצד אחד מגיע לו, מצד שני לעולם לא אביט בנקניקיות שוב באותה הצורה.
10. עירום מיותר. בתכלס, לא באמת מזיז לי העירום המיותר בסדרה, אבל רציתי מספר עגול וזה משהו שאנשים אוהבים לקטר עליו. אפשר לחשוב מציגים לכם פה את הקאסט של המפץ הגדול בעירום. לא ברור לי מה אתם רוצים בקטע הזה, באמת.
פינת הכן, אבל..
סבתא טיירל - האישה המגניבה ביותר בכל הסדרה הזאת, אבל כנראה שלא תשמעו ממנה יותר אחרי החתונה הכושלת ההיא, אתם יודעים, זאת בה הרגו את פאקינג ג'ופרי.
בריאן מטארט - הקונטרה הטובה ביותר שיש למשחקי הכס להציע מול גילי, איגריט, וכל נקבה יללנית אחרת. היא דמות נשית חזקה, אבל היא לא חזקה בלהיות נשית. יוצא שלא משנה מה היא עושה בסדרה הזאת, היא עדיין הבחורה שנראית כמו בחור
וההאונד. מה יהיה עם ההאונד. הוא לדעתי דמות שרק בעונה הזאת נזכרו שהיא צריכה להיות מורכבת וזה קצת מעצבן אותי.
עוד אנשים מוצלחים בווסטרוז:
סרסיי לאניסטר - תאהבו או תשנאו אותה, היא הדמות הכי מורכבת בסדרה לדעתי.
סאנסה סטארק - לקח לה קצת זמן להפוך לדמות מעניינת אבל אני מניחה שכל מה שצריך זה אבא מת ואמא מתה ואח מת וזאב מת וכמעט בעל מת ובעל אמיתי שעומד למות בשביל להתחיל להכנס לעניינים
ואריס - הוא לא היה מגניב כבר זמן מה אבל אני זוכרת לו חסד נעורים כי אחת הסצינות הכי חזקות בסדרה הזאת שלא חסרות בה רגעי שיא, היתה הסצינה בה הוא פותח את הארגז המסתורי שלו ורואים שם את המכשף הזקן והמצומק שסירס אותו. ג'יזס, זה היה טוב..
וזהו. כאילו, יש לי עוד כל כך הרבה דברים להגיד אבל אני חושבת שאפילו יחסית אליי זה פוסט כל כך חופר שהגענו לנפט. אני שונאת את פרק 9. זה לא ספויילר כי אני לא הולכת לגלות לכם מה קורה בו, אבל הוא היה הטריגר לכל הפוסט הזה, אז דעו שזה הפנים שלי אחרי שסיימתי לצפות 
פפילון שנעזרה ביובל המגניב לכתיבת הפוסט הזה. ביוש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: