כל מה שאת צריכה עכשיו זה

לקחתי את הספר של ריימונד קארבר כי פעם מישהו אמר לי שהכתיבה שלי מזכירה לו אותו אבל הבחורה שישבה מאחוריי באוטובוס קיטרה המון בטלפון בזמן שניסיתי לקרוא ולא הצלחתי לראות את זה בכלל. החלון הפתוח הפריע לה והיא העירה כל הזמן גם על האור הקטן שעזר לי לגמוע כמעט חצי סיפור כשלפתע האוטובס ירד לשולי הדרך באמצע כביש הבקעה ועצר בחריקה קלה. מאחד המושבים האחוריים הבטתי מהחלון רק כדי לראות את הנהג אובד העצות מצלם בטלפון שלו את אחד הגלגלים ושולח למישהו את התמונה. מהר מאוד אנשים קמו מהמושבים וניסו לעזור או סתם שוטטו בחוץ והחזיקו את הטלפונים שלהם כאילו ניסו להראות מאוד עסוקים בפתירת בעיה שאיש מאיתנו לא לגמרי הבין מהי עדיין.

אחד השכנים שלי היה על האוטובוס והוא התקרב לעברי כדי לשאול לשלומי. למרות שמעולם לא החלפנו ביננו יותר מכמה הנהונים ברחוב הרגשתי מזוייפת נורא בשמלה הכחולה הפרחונית שלבשתי ובאודם החזק מדיי שהיה על השפתיים שלי. מחוץ לעיר היה פשוט יותר להעמיד פנים שאני מישהי אחרת אבל באותו הרגע הרגשתי חרדה קלה כמו ילדה שנתפסה עם היד בצנצנת העוגיות. שנתיים לפני כן שמעתי את אמא שלי מספרת לו שאני כמעט ולא יוצאת מהבית וכעסתי עליה ממש כי שיחות החולין שהיא מנהלת עם אנשים תמיד הפכו מהר מאוד לאינטימיות ומלאות מידע שהייתי מעדיפה שיעלם לחלוטין מהעולם. אף אחד לא צריך לדעת את הסיבות שלי להסתגרות שלי מלבדי אבל המבט הסורק שלו היה נראה כמעט שמח עבורי עד שנשכתי את לשוני ונתתי לו לדבר על התקלה ועל כמה מוזר להתקל בי ככה ואיזה מזל מחורבן זה, כי עכשיו הוא מאחר לאיזה דבר שיש לו במקום ההוא שאני בטח מכירה ושאני בכלל לא.

בזמן שחיכינו בחושך לאוטובוס החלופי הסתכלתי כמו כולם גם אני על הסוללה ההולכת ואוזלת מהטלפון שלי וחשבתי איך הטכנולוגיה הורגת את הגיוון ככל שהיא מתקדמת. זאת מחשבה משונה ומעט אקראית לחשוב באמצע הלילה ובאמצע שום-מקום אבל הבחורה שישבה מאחוריי וכעת עמדה בחוץ מלפניי עדיין דיברה בגלקסי השחור שלה, והוא נראה לי לפתע בדיוק כמו כל מסך גנרי אחר של טלויזיה או אייפד או טלפון או מחשב. כל מה שהצלחתי לחשוב עליו היה שפעם כשהיו מבקשים מאיתנו לצייר טלויזיה או טלפון נייד היינו מציירים דברים שונים לחלוטין אבל עכשיו הכל נראה כמעט זהה ואולי כמה שנים מהיום לא נזכור בכלל שמשהו שונה כל כך היה קיים. שאולי כמה שנים מהיום אני לא אזכור אחרת מהשמלה הכחולה הפרחונית והאודם מוגזם, כי זאת מי שאני אהיה. כי זאת מי שיחשבו שמאז ומתמיד הייתי, ולעזאזל עם כל דבר אחר. 

איזה רעיון משוגע וגס רוח.