כל מה שאת צריכה עכשיו זה

                  פוסט ממורמר לפניכם.

היום הגעתי למסקנה שכתיבת קורות חיים זה קצת כמו לנפח בלון. בשלב כלשהו אתם מבינים שהלכתם רחוק מדי ושהכל עומד להתפוצץ לכם בפנים.

אגב, אם נמשיך עם המטאפורה הגרועה הזאת, הבלון שלי הוא בעצם מסננת פסטה חלודה. 

אז אני חושבת שאני צריכה עבודה. כלומר, היו קצת רמזים מטרימים, כמו נניח שהפסקתי לצאת לבחוץ כמעט לגמרי והתחלתי לקבץ את כל הסידורים שלי ליום אחד בחודש כדי למזער את התקשורת שלי עם העולם החיצוני, או כמו העובדה שאני רואה האוס, גיבורים, ועוד סדרות שכבר ראיתי לפחות פעמיים רק כדי לא להתמודד עם מחשבות המוות שלי. אתם יודעים, דברים מעודנים כאלה שאף אחד לא באמת רואה חוץ מכל העולם שמצקצק בלשונו ושופט אותי ללא הרף. אוקיי אוקיי, אני צריכה עבודה.

זה לא שאני לא עושה שום דבר עם עצמי. הדיכאון שלי אולי בגודל מיניסוטה [במיוחד בשנה האחרונה עם עלייתן של לא מעט בעיות בריאותיות על הפרק שדי ריסקו הרבה תקוות בנושא העתיד שלי] אבל אני מנהלת סדר יום די אקטיבי. אני משמשת כגנון לאחיין הקטן שלי בבוקר, מכינה ארוחת צהריים לאחים שלי ושאר פעילויות עקרת בית שמצפים ממני לעשות מתוקף היותי בעלת רחם, מפעילה קייטנה מהחדר שלי בשביל שני האחיינים הנותרים בשעות אחה"צ ובין לבין ממש [ממש] עסוקה בלא להרוג את עצמי. מוצפת יענו. ברמה של תרחיקו ממני דברים חדים כי לא בא לי להשאר בסביבה יותר. בסוף היום אני כבר עייפה אבל לא תמיד מצליחה לישון כמו שצריך וככה נוצר לו מעגל אימה של תשישות וייאוש ושידורים חוזרים של איש משפחה במיטה שמלאה בובות פאווריינג'רס ורובוטריקים ופירורי תפוצ'יפס. תודו שאתם מתים להיות אני כרגע.

בשנים האחרונות אני משתדלת נורא לצחוק על דברים קשים והעובדה שרוב הזמן אני לא מסוגלת לצאת מהחדר ובעקבות זה תקועה ברדיוס של התקפי הכלבתיות של אמא שלי זה מבדר ממש לחלק מכם, אבל זה מצב די נוראי. אתמול היא רבה איתי כי אכלתי תפוז שהיה "שייך לאחי". תפוז. היו עוד 2 תפוזים במקרר, אבל האנוכיות שלי היא שמנעה ממנו מיץ סחוט מ3 תפוזים במקום מ2. שמעתי על נפוטיזם אבל זה כבר לוקח את הקופה, לא?

[תפוז. ]

הבעיה עם הניסיון התעסוקתי שלי הוא שאין לי כזה. זה לא שלא עבדתי יום בחיי אבל אני לא חושבת שאפשר לכתוב "עשיתי עבודות לסטודנטיות תואר ראשון שלא מבינות שום מילה באנגלית, כולל בננה" בקובץ וורד האומלל והלבן הזה. פשוט לא עבדתי בהרבה עבודות 'רשמיות' [אם מישהו ממס ההכנסה קורא פה, אז תן תגובה] ויש איזה דרישת יצירתיות מוגזמת שאני מאוד לא נהנית ממנה בזמן שכותבים קו"ח.

למשל:

אני עבדתי כקופאית במשך זמן מה, אבל אי אפשר פשוט לכתוב את זה ככה. צריך לייפות. צריך לחרטט.

אני לא רוצה לכתוב איך אני טובה בקשרי אנוש [תתפלאו, אני טובה] ונוקטת יוזמה [לא]. אני העברתי מוצרים מול סורק. זאת היתה העבודה, ואני לא רוצה להתרברב או משהו, אבל אני לא חושבת שלכתוב שהעברתי אותם עם האלגנטיות של פרימה בלרינה שמגלמת ברבור יפהיפה יקנה לי יתרון כלשהו על אף אחד. אני גם לא מבינה גם את הטיפוסים שמציינים תחביבים. אחי, אתה רוצה להתקבל לשירות לקוחות, למי לעזאזל אכפת שאתה אלוף מטולה ביו יו ויודע לשרוק את שיר הנושא של המומינים?? 

אז בינתיים יש לי את הפרטים ליצירת קשר [וגם שם כמעט פישלתי ושמתי את המייל של הבלוג] ואיזה 3 עבודות עמומות שהדחקתי שהיו לי. בא לי לכתוב בכישורים "אשפית בישרא בלוג" אבל גם זה שקר. אני בקושי יודעת להוציא פוסט מטיוטות.