כל מה שאת צריכה עכשיו זה

אולי אני אדם רע ואולי אני אדם עייף אבל יש ימים בהם אני מקווה שרצועת עזה תקרוס על כל מנהרותיה ומחבליה ואפילו על אזרחיה המגנים האנושיים והבעיה הזאת פשוט תפתר מעצמה. אני יודעת שזאת מחשבה מכוערת שכזאת שלרוב אפשר למצוא בשפה מתלהמת בטוקבקים בוואלה או בסטטוסים מצייצים והיא לא בדיוק הומנית או צודקת אבל אני רק אומרת משהו שרובנו חושבים ממילא. אני מסתכלת על תמונות וסרטונים של הילדים האלה שנמצאים בעזה ומתראיינים לחדשות העולם ואני מתקשה למצוא בהם את האנושיות, הם מסתכלים על המצלמה ומספרים על השאיפות שלהם והם אומרים שהם רוצים להיות מהנדסים אבל לפני שאני מספיקה לחייך על שאיפה כזאת אינטלגנטית הם ממשיכים ואומרים שהם רוצים לדעת לייצר פצצות ולהרוג כמה שיותר יהודים. במיוחד אני מופתעת מילד שאומר שוב ושוב שאין שלום, ואין רצון בשלום. שמלחמה היא המטרה. אולי זה יהיה עדיף אם המנהרות האלה יקרסו, אם הילדים האלה לא יגדלו ככה. אני מנסה לדמיין פיתרון אחר או מציאות בה חמאס מודחים מהשלטון והשנאה של התושבים כלפינו דועכת וזה קל יותר עבורי לדמיין עיגולים מרובעים. 

ואולי יש סוגים שונים של שנאה ויריבות ואנחנו פשוט משכנו את הקש הקצר

קראתי פעם כתבה [וסליחה שאני לא זוכרת את הפרטים או יכולה לצרף קישורים] על מלחמה עכורה במיוחד בין שני שבטים. מלחמה ממשית יותר מלראות יירוטים בחדשות ערוץ 2, מלחמה של רצח ואונס ובזיזה. מלחמה שהגיעה לסופה בדרך אותה אני בכלל לא זוכרת במקום שאת שמו אני לא יודעת להגיד לכם. הסיבה היחידה שאני זוכרת את הכתבה הזאת היא כי האנשים האלו הבינו בסופו של דבר שאף צד לא ינצח והפסיקו להלחם. אני זוכרת במיוחד תמונה של אישה וגבר עם כיתוב שמסביר שהגבר רצח את משפחתה של האישה ואנס אותה. כחלק מתהליך השיקום של האנשים האלה הוא מנסה לכפר על מעשיו, דואג לרווחתה ועוזר לה בכל מה שהיא מבקשת ממנו. זה היה בלתי נתפס בעיניי שהיא בכלל תבקש ממנו עזרה כלשהי, ועוד יותר בלתי נתפס שהוא יעזור. לפעמים אני קוראת כתבות או סטטוסים על ידידות אמיצה כלשהי בין ישראלי לפלסטיני ואני חושבת שזה נחמד אבל וולגרי. שזה מעט מדי ומאוחר מדי, אבל אם בין שבטים שאני לא זוכרת את שמם אנשים יכולים לסלוח על אונס ורצח וגם לחיות בשכנות ולסייע אחד לשני אז אולי גם אנחנו יכולים לסלוח ולהמשיך בחיים שלנו. בימים אחרים אני מרגישה שאנחנו סוג אחר לגמרי של שנאה ויריבות ואני מקווה שהמנהרות האלה יקרסו ועזה תקרוס איתן. באמת. מבלי לחשוב על זה אפילו לרגע מבחינה מוסרית, אנושית, טבעונית [אם אתם מתעקשים]. שלא יהיה במי להלחם וזהו.

בלי התלהמות, בלי מוות לערבים באשר הם, רק האנשים האלה עם החשיבה המעוותת שלהם שהולידה את הפוסט המעוות הזה. לא בא לי לשמוע מהשמאל הקיצוני איך אני מזעזעת ולא בא לי לשמוע מהימין הקיצוני איך אני צריכה לחשוב את המחשבה הזאת כל הזמן. זאת סתם מחשבה. היא אמיתית כמו שאר המחשבות שלי, היא פשוט לא אחת יפה במיוחד. כתבתי בכל זאת.