לפחות נראה לי שזאת אני. לא יודעת, הימים האחרונים היו טשטוש אחד גדול.
ההורים שלי צריכים לעבור השתלמות במחמאות
אמא: עם השמלה הזאת זה ממש נראה כאילו רזית קצת
אני: ירדתי 9 קילו
אמא: אה. טוב. זאת התחלה.
_
אבא: מה זה, שמת סומק? יפה לך ככה
אני: אין לי סומק בכלל
אבא: אבל זה נראה כמו סומק
אני: זה לא סומק, אני פשוט חולה ואדומה
אבא: בטוחה שלא לקחת אודם וטישטשת ככה על הלחיים?
-מביטה בו במבט רצחני-
אבא: את רוצה שאני אקנה לך סומק ליום יום?
אני: לא זה בסדר. אני אמשיך להיות חולה וזהו.
אבא: חסכונית. אחותך צריכה ללמוד ממך לכי תשתעלי עליה קצת.
היום הייתי בבריתה. אני לא חושבת שיש יותר מדי מתחרים ב'בריתה' על תואר 'האירוע המשפחתי המיותר בתבל', כאילו זה אי שם לצד 'יום הולדת 12 לכלב של סבא וסבתא' או משהו. עם כל הכבוד לתינוקת החיננית של בת דודה שלי, אין ממש במה לחזות בבריתה. לפחות בברית מתעללים קצת בתינוק וקוראים לזה מסורת קדושה, בבריתה אנשים פשוט מעבירים את התינוקת מיד ליד ומתפעלים ממנה. סליחה, אבל אפשר היה לעשות את זה בווטסאפ. לא היינו חייבים להרקב 5 שעות באוטו בשביל זה.
בת דודה שלי ובעלה דתיים כאלה אז הם הביאו רב שידבר קצת בזמן שכולם אוכלים ומתעלמים ממנו בהפגנתיות. הוא נתן הרצאה בת חצי שעה על עקרות ודיכא לי את הנשמה מספיק בשביל שאפזול לכיוון הבר. הייתי ככה קרובה לכתוש את הדקסמול קולד שהיה לי בתיק לאבקה ולהסניף שורות ואני די בטוחה שאנשים מסביבי היו מצטרפים אליי תוך כדי גלגול נמרץ של שטרות של מאה שהם תכננו לשים כמתנה.
שמתי לב שהמשפחה המורחבת שלי אובססיבית למגנטים האלו עם התמונות שמחלקים באירועים. אני חושבת שכשיגמר להם המקום הם פשוט יקנו מקרר נוסף ועוד מקרר ועוד מקרר עד שהבית שלהם יראה כמו שילוב של מקדש להערצה עצמית וחדר תצוגה של אמקור.
הייתם מצפים שהצלם של המגנטים האלו יעבוד קשה ויהיה עסוק אבל הוא בילה חצי ערב בלהתעקש שאצטלם למגנט. הוא פשוט עבר לידי כל כמה דקות בעוד שהוא מרים את המצלמה לכיווני וכשהבהרתי שאין צורך הוא הלך לעוד סיבוב באולם. אחרי כמה סירובים מנומסים מצדי הוא הפך לסניף תנובה [מרוב צ'יזיות] ונתן לי נאום שלם על איך יש לי מבנה פנים מיוחד [אין לי] וכמה אני צריכה להעריך את השוני שלי [מה?] ולא להתבייש בו [אחי, אני מצוננת ולא רוצה להצטלם, למה רצת רחוק]. בשלב כלשהו הוא שינה טקטיקה והבטיח שהוא לא יפתח את התמונה למגנט ורק ישלח לי אותה בפייסבוק, כשאמרתי לו שאין לי אחד כזה, הוא מיד זעק "רואה? אמרתי לך שאת מיוחדת" [מה???]
איך דודה שלי מחמיאה לבגד בשלבים:
1. איזה שמלה מגניבה
2. קצת קצרה אבל
3. מה זה, אפשר לגעת בבד?
4. זה נעים
5. אבל קצת קצר
6. נוח לך ככה?
7. אולי אני אקנה כזאת?
8. תביאי שוב לגעת
9. בטוחה שנוח לך?
10. נוגעת בבד עוד 2-3 דקות בזמן שאני עומדת כמו אדיוטית ומחכה שהיא תסיים
איך בעלה מחמיא לבגד בשלבים:
1. השמלה ממש יפה עלייך. עליה היא לא תהיה יפה.
-קיו דה צרצרים-
מתחביבי: להתקע בפקקים ולעשות פרצופים מפגרים לאנשים במכונית הסמוכה, לחכות שהם יבחינו בי, להעמיד פנים שזה מעולם לא קרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: