תשבי בשקט כי הוא רוצה עכשיו לישון מותק

כאילו בזמן האחרון הרגשתי ממש לא אני. לא הלכתי בדרך שסללתי לעצמי והדרך

הסלולה הזו היא אני, היא כל מה שאני מאמינה בו ה"YOLO" הזה שכל כך מתאר אותי

הדרך שבה אני אומרת לאנשים הכל בפרצוף ואם אני רוצה לעשות משהו אז אני עושה אותו

כי אם לא עכשיו אז מתי? ובסופו של דבר הדבר שאנחנו הכי מתחרטים עליו אלו הסיכונים שלא לקחנו

ולא לקחתי ת'סיכונים שלי עד עכשיו, הסיכון הקטן הזה ששבר אותי.. אחרי שהוא ניתק  את הקשר איתי

שוב אני פשוט לא עשיתי כלום, וויתרתי, אני לא וותרנית, אני לא הייתי אני.

"מרגישה כמו גנון שאנחנו לא מדברים

ותכלס

לא בא לי ככה

לא יודעת למה" כתבתי לו והידיים רועדות

"חחח ככה זה שאת מתנהגת ככה"

"אני?

אתה ממש חוצפן

מוות עברתי בגללך

ילדון

ואני ממש מתגעגעת

כוסעמק" 

"לא שאני אומר על עצמי שאני בסדר אבל את, כן"

-

לעזעזל.. להודות שאת אוהבת זה קשה

לפני כמה זמן כתבתי פוסט והשארתי אותו בטיוטות, זה היה משהו כמו 

"אני חייבת לעשות משהו עם החיים שלי, עובדת רק בבר, לא עושה רישיון, מתגייסת במרץ"

מצחיק שעכשיו, כמה שבועות אחרי הזמן עבר ככ מהר וכבר התחלתי את שיעורי הנהיגה שלי,

עוד עבודה, ומצאתי לעצמי קצת שקט נפשי, קטע הא? איך הגלגל תמיד מסתובב לו לכיוון הנכון

אלוהים זה שטויות, לא הכל מלמעלה, לא לחכות לרגע, אם ת'רוצה משהו תעשה אותו

-

הוא חזר מאפריקה, וואלה כוסעמק מי טס לעבוד לאפריקה, מה אתה טס בדיוק עכשיו

בדיוק כשהתחיל איזה משהו עם תקווה קטנה שנותנת לי תהרגשה הזאת שלא הכל אבוד

ולא כל גבר הוא השוואה לכלב שנובח ונושך ומחרבן עלייך באותו זמן

הוא דווקא גבר אחלה, זורם כזה וממש אחלה חמוד פיצוצים, למרות שלא נישק אותי בדייט שלנו

אבל התנשקנו לפני זה אז מה אתה בא לי בכיבוד עכשיו?..