תשבי בשקט כי הוא רוצה עכשיו לישון מותק

שמתם לב פעם כמה המחשבות של הבוקר שונות מהמחשבות של הלילה? קמתי בבוקר, הסתכלתי

על השעון המעורר שמתנגן "דברי איתי יותר" של נתן גושן כמה זה מצחיק שבשעות האלה אני לא רוצה לדבר עם אף אחד

קמה בכוח, אחרי לילה ארוך שכנראה שתיתי בו חצי בירה ואולי עוד כמה צ'ייסרים של בוש

החמש דקות הראשונות של ההתעוררות כוללות מחשבות רציניות שהולכות בערך ככה "באמת שלא אכפת לי למות עכשיו"

או "המוות הוא התמודדות פשוטה יותר מהבוקר הזה" וכו'. אני קמה מהמיטה ומסתכלת במראה, לרגע אני מרגישה יפה

בוקר, פנים נקיות והכל נראה מצויין עד שאני יוצאת מהבית ודופקת מבט במראה אחרת ומגלה שהכל שקר,

אני מלאה בשקיות ונוט טו סלף - הראייה שלך מטושטשת בבוקר.

בלילה לעומת זאת המחשבות שלי נוטות לצד ההפוך, אני נכנסת למיטה ומדברת איתו, מנתקים ואני ממשיכה עם המחשבות שלי

שהפעם הן אחרות, מחשבות על החיים ועל כמה שעצוב לי למות בשלב מסויים, כמה לא בא לי להתעורר יום אחד ולא לדעת שזה 

היום האחרון שלי, לא להספיק להיפרד מהאהובים שלי או יותר חשוב - לא לדעת שלא הספקתי להגשים את כל המשאלות שלי

ושאכזבתי את עצמי, כי היום אני הולכת למות ולא תהיה לי עוד הזדמנות

איזה אבסורד, שבבוקר אנחנו מודים על חיינו אבל בעצם חושבים על כמה החיים מאכזבים, ונזכרים להגיד תודה בלילה, כשהגוף מת.

ההבדל הדק זה בין הרצון למות לבין הרצון לחיות