ציפורי לילה

וזה שוב חוזר על עצמו.

ואני שוב חוטפת סטירה, וכל פעם יותר כואבת מהשניה.

אני מחפשת ומחפשת מישהו שיציל אותי מעצמי, מוצאת, יש מן תחושה חמימה בלב שאפשר לחשוב עליו ולא על בעיות כל הזמן-

ואז היא באה: החברה הלכאורה הכי טובה, זאת שאיתי מכיתה ה', שתמיד שם אבל אפעם לא שם כי היא בעצם עם כולם,&n

ועם הקסם הזה שלה שהיא כ"כ מתכחשת אליו היא מקסימה אותו והוא נשאב אליה ואז אני שוב מוצאת את עצמי עם קנאה בעיניים ודיכאון בלב ועם הרבה השערות איך הרחקתי אותו והברחתי אותו אליה.

אחח.. כ"כ רציתי שהוא יהיה רק שלי.. שאני דואגת רק לו והוא חושב עלי תמיד.

שנה אחרונה בתיכון. שום דבר כבר לא מרגש. לא ריגש אפעם ולמה שירגש עכשיו..

שביזות מטורפת. עצבים כל היום. חרטות חרטות חרטות.

דיבורים על שירות או צבא.. כולם שואלים את כולם אני מנפנפת כדי לא להקבע ובעצם אני נקבעת על הדבר הקשה מכל. ואז כשהם יגידו לא, אני אהיה מרוסקת ועצבנית מתמיד.

ואז מי יהיה שמה ובשביל מה?

הוא היה מוכשר, לאנשים מוכשרים יש נטיה להצדיק את עצמם ע"י העצמה של אחרים.

הוא מצפה ממני לכ"כ הרבה יותר ממה שאנ באמת... אני כ"כ רוצה להיות מושלמת כמוהו ובשבילו, הוא כ"כ רוצה משו מהלב שלי.. ואין לי כלום לומר או לתת לו...

אני גרועה.

http://www.youtube.com/watch?v=i7JGrpYSiCY