בובה ללא חוטים

דברים קטנים תמיד גורמים לי לחייך, אם זה הכלב שבגללו סתם עשיתי הרגע סיבוב במקום.

או ספר טוב שסיימתי בפעם הראשונה, גם ספר טוב שסיימתי בפעם העשירית מעלה את החיוך האהוב עליי על הפנים.

כשאני יושבת בתוך חיבוק של ידיד טוב, זה תמיד מעלה לי את החיוך לפנים.

חתולי הרחוב שמתקרבים לאט לאט ואז מחככים את עצמם אל מול הרגל שלי.

החיוך מגיע אפילו סתם כשהמזגן דולק בקיץ, או כשאני מתחת לגשם בחורף.

אם יש לי מצלמה ביד, וחיוך רחב יותר עם אני מצליחה לצלם את מה שרציתי.

לבהות באנשים שברחוב כשאני יושבת על אדן החלון בחדר שלי, זה תמיד יגרום לי לחייך.

ההרגשה שמתפשטת בגופי יחד עם חיוך ענק כשאני שומעת צליל הבוקע מפסנתר ואני יודעת שאני הפקתי אותו.

או החיוך הקטן שעולה אל פניי ביום חלוקת התעודות, כי עוד שנה נגמרה.

ומשהו שאני ממש אוהבת זה להמציא סיפורים לכל אדם שעובר ברחוב לצידי, ולנסות ולנחש מה הוא חושב עליי.

חיוך קטן מלא באושר צץ ברגע הזה שאני קוראת את הסיפורים הישנים שלי, כשהייתי ממש קטנה.

החיוך האהוב עליי במיוחד זה החיוך הזה שעולה אל פניי בבוקר יום ההולדת שלי :)

אלה הם הדברים הקטנים שגורמים לי לחייך, או לפחות הדברים שזכרתי!