בובה ללא חוטים

תגידו לי שמחר בבוקר אני כבר לא ישנא כל שנייה בבית הספר. בבקשה. תגידו לי ותתכוונו לזה.

תגידו לי שממחר פתאום יהיו לי חברים שאניאוכל לדבר איתם על הכל. בבקשה, גם תתכוונו לזה.

שמישהו יגיד לי, לעזאזל לפחות זה, שמישהו יגיד לי שהמשפחה שלי תבין אותי ותפסיק לעשות דווקא - ובבקשה בבקשה תתכונו לזה.

אני צריכה מישהו יבין אותי, איפה -לאן נעלמו הימים האלה שאני כל כך אהבתי. אותם ימים שהייתי מנותקת מהעולם. בלי טלוויזהי, מחשב או טלפון אבל עם הרגעים האלה ששמורים לי עכשיו טוב טוב בלב. רק לפני חודש. עם האנשים האהובים עליי ביותר, שלמדתי לאהוב בדקות.