רומא. הייתי צריכה לגור באירופה. אני צריכה לגור באירופה. חזרתי שמחה יותר, היה לי טוב - מאוד. חזרתי מאושרת, אפילו. הייתי מאושרת כבר שם, אני חושבת.
אבל לא על זה רציתי לכתוב... פעם רציתי לכתוב על הרבה דברים אחרים אבל כרגע יש לי רק דבר אחד בראש.
אני לא יודעת אם ההורים שלי התכוונו שאני אשמע את זה, אבל הם ידעו שאני שם.
הם דיברו עם דוד של אבא שלי, שהוא חבר טוב של אבא שלי ומבקר לפעמים... הם דיברו על סבתא שלי (אחותו) שגרה איתנו ומשגעת/מחרפנת את כולנו... אם להגיד את האמת אני חושבת שהיא הייתה מתה אם היא הייתה חיה לבד.
הם דיברו על זה שאחותי הגדולה ירשה את כל הבעיות הרפואיות של סבתא שלי, זה הרבה אלרגיות וכל מיני כאלה.
ואז הם אמרו שאני זה מקרה עוד יותר גרוע. שהמערכת החיסונית שלי באמת נוראית, שאני באמת לא מזייפת את כל המחלות האלה שחשבתי פעם שיש לי.
אני לא חולה. פשוט נורא פגיעה.
"אני לא יודע אם שמעתי את כל הסיפור," אבא שלי אמר, "או אם שמעת ואתה לא זוכר."
חיכיתי לשמוע מה זה... האם אני יודעת. "כשאימא עוד לא ידעה שהיא בהיריון," הוא הצביע על אימא שלי, "התחילה המחלה שלה (שאפילו לי אין מושג מה היא) ונתנו לה תרופה שאסור לנשים בהיריון."
אז כנראה בגלל זה יש לי מערכת חיסונית שלא באמת עובדת. אבל הם גם אמרו שהמצב שלי הרבה יותר גרוע משל אחותי הגדולה... ואני מתמודדת איתו בהרה יותר כח.
פתאום זה גורם לי לחשוב שאולי בגלל זה הייתי תינוקת בכיינית. אולי בגלל זה ההורים שלי מפנקים אותי כמו שהם לא מפנקים אף אחד מחמשת הילדים שלהם.
אני פריק. יכולתי לצאת חולה הרבה יותר. אני נס.
אני מפוחדת.
כינוי:
בובת אל-חוט
בבלוג זה
בכל הבלוגים
