היא מתרוצצת בכלובה, מנקרת ושורטת את
סורגי הברזל. היא קטנטנה, זעירה פשוט, ביחס למתכת המוצקה והעבה.
אין לה סיכוי.
היא מנסה לטפס על אחד הסורגים, נופלת
וקמה ושוב נופלת. היא לא מוותרת, עפה ונוגחת בראש הכלוב. נוצותיה נושרות ועפות לכל
עבר.
בסיס הכלוב כבר מכוסה דם, והציפור
מתנודדת מאחד עמודי הברזל, מנסה לשווא לחורר אותו במקורה. לבסוף היא מתייאשת, מרפה
מהסורג וצונחת לרצפת הכלוב. דקות אחדות היא שוכבת שם, מורעבת ותשושה, עד שהיא קמה,
מתנערת ומטיחה את גופה הצנום בסורגים בניסיון נואש להימלט מהגיהנום הזה.
היא מתכווצת בכאב, מתנגחת שוב בסורגים
ואז מטה ונופלת.
הציפור החלושה מאבדת תקווה ומתחילה
לתלוש את נוצותיה מעל גופה. היא מצטנפת ומתכרבלת לכדור וכך שוכבת בתוך כלובה.
***
גבר יושב וצופה בציפור. הוא מחדיר מעט
זרעוני חיטה אל תוך הכלוב, ומיד אחרי כן הוא משחיל להבי מתכת חדים מבין הסורגים.
הציפור מתנערת שוב, קמה ומתאמצת להגיע אל הזרעונים. הגבר מחייך ברשעות כאשר הציפור
נלכדת בין הלהבים, צווחת וצורחת ומצייצת בכאב. היא חובטת בלהבים וכנפיה הדקות
והשבריריות נשרטות. הציפור זועקת ומנסה להשתחרר אך היא רק נפצעת עוד יותר, וכעת כנף
אחת שלה כבר מנוקבת. דם ונוצות ניתזים על הכלוב ועל פניו של האיש האכזר, אך הוא רק
מחייך.
***
אני כבר לא בטוחה האם אני הציפור שבכלוב
או האדם המתעלל בה.
***
לפני שלושה ימים צויין יום בינלאומי למאבק באלימות כלפי נשים.
אירוניה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
