My bleeding soul

נצמדת לצללים. חושך

אופף אותי. מסתתרת מעצמי, עוצמת עיניים

אני לא רוצה לראות. לא רוצה לדעת

שום דבר מעבר לעלטה שעוטפת אותי

זה כבר לא משנה. אף אחד אחר כבר לא יכול לראות

אני נופלת.

וזה מרגיש כמו גשם. מטפטף על העורף

אתה נוטף מים כולך. הטיפות הדקות מחליקות ברכות

וזולגות הלאה. אתה עומד בגופייה וידיים פרושות לצדדים

צחוקך נישא אל חלל האוויר בעוד אני צופה בך

מדלג כמו ילד קטן בשלוליות. הלוואי וגם אני יכולתי

לחזור להיות הילדה הקטנה שמזמן נשכחה בגשם.

הכל זולג החוצה, הלאה ממך. אצלי הכל נשאר,

מתנקז אל תוכי ומרעיל אותי מבפנים.

אני נאטמת, מרעילה את כל מי שאני באה איתו במגע.

זה תמיד שם, תמיד נותר משהו מזה בתוכי

והוא רודף אותי. מכרסם בשולי תודעתי אבל אני ממשיכה

פשוט כי אני לא מסוגלת להפסיק.

חורף.