קשה לי להאמין
שכל הזמן הזה רק השתמשת בי
שכל הזמן הזה רק ניצלת אותי
שכל הזמן הזה
היה מזוייף
ושקרי
ועכור
ופגום
ופוגע.
כי שיקרת לי
בן של זונה
ואני
הטיפשה
הדפוקה
העיוורת
האמנתי
אני נשבעת
באמת ובתמים האמנתי לך.
וזה קצת שובר אותי באיזשהו מקום
כי אחרי כל הפעמים האלה שסמכתי על אנשים ונתתי להם להתקרב אליי קצת
ונכוותי
פחדתי שלעולם לא יהיה לי אומץ להתקרב לאנשים.
שלא יהיה לי אמון באנשים
ואז אתה באת
ולקח לי זמן, זה נכון, אבל בסוף התקרבתי.
לאט
ובזהירות
נתתי לך חלקים ממני
(נתתי לך את הלב)
נתתי לך להתקרב
נתתי בך אמון מלא
שתגן עליי מהמציאות
(קצת כמו שניסיתי אני להגן עליך)
אבל אתה לא צריך שיגנו עליך
ואתה בטוח לא צריך אותי
ובמיוחד לא את הלב שלי
(אותו זרקת לפח)
וזה היה יכול להיות בסדר גמור
באמת שזה היה יכול להיות פשוט בסדר
אבל אפילו לא אמרת מילה
חייכת והמשכת
וגם אני
ועכשיו אני קולטת
שכל זה היה משחק כוחות אחד דפוק.