כותבת....

שנה שעברה הייתי ילדה דיי בודדנ.. ואז הגיעה ילדה חדשה לכתה, והתחברנו ממש מהר בדרך ברגל הבייתה והפכנו לBFF..... ובסוף השנה היא עזבה, לישוב קטן בקצה השני של הארץ (4 שעות). אבל אנחנו עדיין שומרות על קשר וחברות ממש טובות.

למה זה קשור עכשיו? אתמול היא בא לבקר אצל סבתא שלה, ובאה לישון אצלי, והיה כל כך כיף  כאילו שהיא בכלל לא עזבה ושנפגשנו יותר מפעם בחודשיים בערך...

אני פשוט כל כך שמחה שהיא באה, ושחברות אחרות שלי שקבעתי איתן הסכימו לבטל בשבילי מסיבת פיג'מות שקבענו.. (אני לא מצליחה למצוא לזה שם שלא נשמע תינוקי)

כל כך נהנתי... והאח הקטן שלה רצה לצאת מהאוטו בשביל לפגוש אותי  הוא פשוט חמוד.

אז עכשיו אני טיפה בדיכי, כי היא הלכה, אבל יש לי מסקנה:

אני. אוהבת. את. חברות. שלי. את כולן, אחת אחת, למרות שאני לא יכולה לשתף אותן בהכול תמיד. אני מקווה שאני תמיד אזכור כמה שהן חשובות לי...

אוקי... אני אספר את זה כמו סיפור אחרת זה יצא ממש מסורבל.

יצאנו מהסינימה סיטי לאחר צפייה בסרט אמיצה, שהתרר כמפחיד מעט, כל אחת מחזיקה קערת פלסטיק מלאה בפסטה, ותיק. תכננו להתיישב על החומה הנמוכה, אבל גילינו שראין הרבה מקום פנוי, ולכן התיישבנו בצמוד לשני בנים בגילנו שפנו בגבם אלינו. כאשר גלי קרובה אליהם יותר

אני וגלי דיברנו מעט, כשלפתע היא עברה לצד השני שלי, ומייד הסתובב הילד שישב לידה ואמר "זה בגללי? זה היה בצחוק" ואני, שלא הבנתי כלום, מייד שאלתי "מה?מה בגללך?" (מאוחר יותר גלי הסבירה לי שהוא משך לה בשיער..... XDD) הם המשיכו לעצבן אותנו (או ליתר דיוק - לעצבן את גלי ולהצחיק אותי) עוד מעט זמן, ולבסוף הלכנו לזרוק את הפסטות ונטשנו אותם. 

לאחר מספר דקות בהן דיברנו אחת עם השנייה, אחד מהם ניגש עלינו ושאל "אז... מה אמרת שהמספר טלפון שלך?" (אזי מזכירה שאני בת 13, והם נראו לי בערך בני 11).

אני יודעת שזה לא נשמע מצחיק במיוחד, אבל אני התפקעתי מצחוק עוד הרבה זמן אחרי זה..