כותבת....

רוצה שהחיים יהיו כמו סרט.

פתיחה.

בעייה.

פתרון.

וסוף שמח.

חבל רק שהם לא.

כן, חברה שליסלחה לי, או לפחות היא אומרת שהיא סלחה לי, ממש שמחתי ואמרתי לה תודה וקפצתי, אבל מאז עברו כמה ימים, ואני שוב מדוכאת. למה? כי קלטתי שרוב החברות הטובות שלי כמעט תמיד אומרות לי כשקורה להן משהו רע. הן משתפות אותי, ואני מנסה לעזור להן להתמודד או סתם מקשיבה. אבל את כל הסודות שלי אני שומרת בבטן, לא מגלה להן,  מתביישת. פעם, כשהייתה לי חברה אחת ממש ממש טובה, הייתי מספרת לה הכול, והיא הייתה מספרת לי, אבל היא עזבה, ואנחנו מדברות רק בטלפון, אז זה לא ממש אותו הדבר....