מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן היתי בטוחה שאני יהיה במקום טוב יותר נוח יותר שליו יותר
אני עדיין אותה בחורה עצבנית קנאית שנפלה על אדיוט שהוא בעצם שקרן פתולוגי וזה כואב נורא נורא כואב לדעת את זה לקבל כאפה לפנים ממנו ומהידעד הכי טוב שהיה חבר שלו שסיכסך שהרחיק אותי ששונא אותי בלי סיבה.
אני עדין אותה פרצוף 9 באב.שמבואסת שמתלוננת
כי נמאס
אז אני כבר לא בוכה לאנשים בפנים לא מראה חולשה לא מחפשת צומי
אני הכי מחייכת וחסרת טאקט וגורמת לאנשים לחייך ולצחוק ולחשוב שהכל טוב
פעם זה לא היה ככה
אז מגיעים הביתה סוגרים את הדלת -ובוכים. לבד
כי אף אחד לא מעוניין להקשיב ועדיף לא ליפול על אנשים
ונמאס להסביר את הסיפור כדי שיבינו את הכאב
אז סותמים.
מעלימים עין על סבתא שנופלת בבית
כי היא נוופלת על בסיס קבוע אחרי החצי שנה שהיתה בבית חולים
שקשה לראןת ונמאס לחיות במצב כזה טנמאס לשמוע אותה בוכה
אז אני חרא נכדה ששמה זן כי קשה.קשה לראות!
עברתי כל כך הרבה בחודשים האחרונים
שפשוט הבנתי שאני חזקה רק כשאני קרה כמו קרח.
לא סתם אנשים מעירים לי להפסיק להיות חסרת רגש
אנשים צוחקים ואומרים״קר״כשעוברים לידי גם עם זה בצחוק זה נה שאני משדרת
וככה פחות פוגעים בי
פשוט לא מאמינה שאני נתתי לו להיכנס לחיי.להרוס אותי.לשקר לי מליון פעם. ולצאת מושפלת
יוצאת מכל הסביבה הזו .לא רוצה את זה יותר