אנג'ל- סיפורים בהמשכים

ידיי היו כלפי מטה וראשי בחזהו.

׳לחבק אותו בחזרה?׳ שאלתי את עצמי. הרמתי מעט את ידיי אך מיד הן חזרו למקומן, כלפי מטה.

״ועכשיו את חושבת שאני עוד יותר מוזר״ הוא גיחך לאחר משפטו.

שתקתי, כשאין משהו נחמד לומר השתיקה טובה.

הוא הדף אותי ממנו בקור ואדישות. ״להית׳״ הוא אמר והלך משם. משאיר אותי יותר מבולבלת.

״ביי״ לחשתי בעדינות. כאילו שאני מפחדת שישמע את קולי.

חזרתי אל המחששה באיטיות. נשענת אל הקיר ומניחה את ראשי לאחור והמחשבות מתחילות לרוץ במוחי.

~״את צריכה ללמוד״ איאן אמר בזמן שהוא מנסה להרים אותי ממנו.

״לא״ התלוננתי כמו ילדה קטנה וחיבקתי את גופו חזק יותר. הוא שכב על מיטתו ואני עליו מחבקת אותו.

״אנג׳ל, השנה את מתחילה בגרויות תלמדי״

״לא. אני רוצה להישאר ככה מעליך, מחובקת, קרובה..ככה לנצח״ נישקתי את שפתיו במהירות והוא הראה שוב מבט רציני.

כבר עשרים דקות שאנחנו ככה. 

״את שמנה קומי״

״חצוף, אם אני שמנה אז מה אתה״

״אני חתיך הורס, בנות נמרחות עליי. אני אלוקים בשבילן״

״אז מר אלוקים, מה אתה מוצא בשמנה שכמותי מבין מבחר הכוסיות שעומדות בתור שלך?״

״תראי, לכל אחד יש את תקופת השפל שלו״

״אתה פשוט מבקש למות היום, אה?״

״אם תמשיכי לשכב עליי, אני בסוף באמת ימות״

״מה זה???״ אמרתי בכעס והתיישבתי על בטנו. הוא צחק ותפס בבטני כשהוא צורח ״יותר מדי לחץ על הבטן, קשה לנשום״.

תפסתי בכרית והתחלתי להכות אותו בפניו ״תזהרי על הפנים!. מה הכוסיות יעשו בלעדי?״

״עכשיו אתה באמת מת״ אמרתי והתחלתי לדגדג את גופו והוא מתקפל ומנסה לברוח, עד שלבסוף הוא תופס בידי ומשכיב אותי כנועה

על המיטה והוא מעליי.

״תקופת השפל שלי היא כל השנים שלא הייתי איתך״

״אני אוהבת אותך״ לחשתי לו ושפתיו מצאו את שפתיי במהירות, גופנו צמוד ומחובר- כמו שנועדנו להיות.~

״בו!״ שוב לא מניחים לי בחיים האלה

״את נראת כמו ילדה אובדנית״ שלי התיישבה לידי. ׳כמה שזה נכון לפעמים׳

״לפחות אני מהיפות, נכון?״ צחקתי וחייכתי חיוך טיפשי ומזויף

״בטח..״ הטון הציני שלה היה כבד וגיחוך קל הצטרף אליו

״ראיתי את ההודעה בוואטסאפ והחלטתי לבוא כי אני כזאת חברה טובה״

״הוו״ אמרתי בחיוך אמיתי הפעם וחיבקתי את גופה מצידו.

״מה את עושה פה?״ היא שאלה

״סתם עשיתי סיבוב״

״בכניסה לבית ספר ראיתי את אדם, הוא פגש שם את הג׳ינג׳ית מהבורקס״

״נראה לך שהם זוג?״ שאלתי בפליאה. אני לא יודעת למה שאלתי, אבל שאלתי.

״נראה ככה. הוא חיבק אותה כשראה אותה ואז תפס ביד שלה״

״מוזר לדמיין אותו עם מישהי״ אמרתי ומיד קמתי ושלי אחריי.

״נלך לכיתה ונחזור על החומר?״ שאלתי.

״כן״

״הלו?״ עניתי לפלאפון שלי.

״אנג׳לינה. לא הייתי בטוח שתעני לי״ לא הבנתי מי זה נמצא בקו השני. הקול היה מוכר, אך לא יכולתי להתאים פרצוף.

״ולמה חשבת את זה?״

״בגלל שאת לא בנויה לזוגיות״ שיט. זה יוגב. ׳למה עניתי. לעזאזל׳

״זה לא אומר שאני יסנן אותך״ עניתי. מתחמקת מהאמת.

״נחמד לשמוע״ יכולתי לדמיין את החיוך שהיה מרוח על פניו.

״איך היה בבגרות?״ הוא המשיך.

״היה טוב בזכות אתמול״

״כן, רון יכול להיות אחלה מורה״

״רואים שאתה מכיר את רון רק יום״ גיחחתי לעצמי. רון אומנם חכם ויודע להסביר את עצמו טוב, אבל הוא עצלן מדי בשביל להיות מורה. אפשר כבר לדמיין אותו נותן לתלמידים שלו לראות סרט כל שיעור.

״טוב הייתי עסוק בלהכיר אותך״. שתקתי, איך בחורה במצבי אמורה להגיב לזה.

״אני יקח את זה כ׳גם אני שמחתי להכיר אותך. והייתי רוצה לצאת איתך לדייט׳ ״

״יוגב״ אמרתי בהיסוס ״אני לא בנויה לזוגיות כרגע, אני רוצה לחיות״. אני רוצה לנסות להמשיך לחיות יותר נכון.

״לחיות?. את לא יכולה לחיות כשאת רואה אותנו ביחד?״

״זה לא מה שהתכוונתי. זוגיות עכשיו לא טובה לי. אני בתקופה של לחיות פשוט ולהוריד דאגות״

״אני לא יודע מה להגיד״ הוא ענה בפשטות

״אתה יכול לדבר איתי כידידה ואולי כשהתקופה תעבור אני יראה אותנו ביחד״

״אז אני מניח שאני יצטרך לקח צעד אחורה עד את שאת תיקחי צעד קדימה״

״אנחנו נשמעים כל כך דרמטיים״ צחקתי ויוגב הצטרף

״אף פעם לא הייתה לי שיחה כזאת״

״אתה לא הראשון שאומר לי את זה״ צחוקי התגבר ״אני מוציאה מאנשים שיחות שאחרים לא הוציאו מהם״

״אנג׳לינה..״ הוא התחיל לומר

״תקרא לי אנג׳, כשקוראים לי אנג׳לינה אני מרגישה רשמית מדי.״ רק מבוגרים קוראים לי בשמי המלא

״אנג׳ את אדם מיוחד״ קולו רמז על חיוך של נחת 

״גם אתה״

קמתי בבוקר היום סוף כל סוף אין תחבושת, היום הראשון בלעדיה אחרי שבועיים וחצי איתה.

״בוקר טוב״ אמי נכנסה לחדרי מופתעת.

״בוקר טוב מאמא״ חיוך היה על פני, הפעם הוא היה חיוך אמיתי.

״מצב רוח טוב היום, בגלל התחבושת?״

״כן״ עניתי בחיוך שובב. ׳זה לא רק בגלל התחבושת׳

קמתי אל הארון לוקחת משם חולצה חלקה צמודה לבנה ואת ג׳ינס הקרעים האהוב עלי.

התלבשתי בזריזות והלכתי למקלחת לצחצח שיניים ולשטוף פנים.

״מישהי דפקה הופעה״ אבא שלי אמר כשעברתי מול חדרו

״סתם זרקתי על עצמי משהו״ אמרתי בקריצה ואחרייה נוסף צחוק.

״נאמין לך הפעם״ הוא אמר בזמן שנכנסתי אל המקלחת

״מה זאת ההשקעה הזאת?, את מי את רואה היום?״ לירום שאלה כשנכנסתי לחדרי.

״סתם זרקתי משהו״ עניתי ואבי מיד נדחף

״לשקר לי זה בסדר, אבל ללירום!״ מבטו היה מאוכזב אך מיד עלה חיוך על פניו.

״אנג׳ איכזבת״ לירום השפילה מבט. גיחחתי לעצמי ולקחתי את המסרק שלי.

״קמתי במצב רוח טוב. האמת שהייתה לי שיחה טובה עם יוגב אתמול״ סיימתי לסרק את שערי ועברתי אל המראה.

״רגע, תחזרי על מה שאמרת!״ היא הייתה מופתעת

״חשבתי שאת לא רוצה אותו״ היא המשיכה

״אני לא רוצה אותו, אבל כיף לי לדבר איתו. אנחנו ידידים״ אמרתי ושמתי רימל.

״ידידים. לא אמרו לך שבן ובת לא יכולים להיות ידידים?״ גיחוך יצאה משפתיה ומיד הסתובבתי

״זה שטויות!״ סיננתי

״ברור שאפשר להיות ידידים. אם אי אפשר אז מה עם יוני, רון והראל בשבילך?״

״זה משהו אחר אנחנו חבורה, הם כמו אחים שלי. אבל יוגב הוא משהו אחר, את לא מסתכלת עליו כאח- את מסתכלת עליו כבן״

״בולשיט״ אמרתי והתחלתי לעשות פרצופים במראה כשאני מסדרת את השביל בשערי.

״רוצה אולי פופקורן לסרט שאת חייה בו?״ היא צחקה ותפסה בפני, אני שונאת שהיא עושה את זה.

״גם כשאת נראת כמו דג את יפה, אוף איתך!״ התחלתי לצחוק בקול ״טוב אחותי. נאמין לך״

קמתי אל המגירה שלי בוחרת משקפיי שמש מבין האוסף שלי, לבסוף לקחתי את משקפי השמש המרובעות שלי.

לירום יצאה אל המטבח לקחת שוקו. בינתיים מרחתי אודם אדום על שפתיי ואמרתי בלחש ״ההצגה מתחילה״ היום לא יהיה קשה לשחק בה.

״זזנו״ לירום צעקה לי ומיד נעלתי את נעלי הבד האדומות שלי, בידי לקחתי את התיק שלי.

״אמא, אבא. הלכתי״ צעקתי לחלחל הבית וסגרתי את הדלת ביציאתי.

״את חייבת להצטלם איתי עכשיו!״ שלי אמרה כשראתה אותי.

״למה כולם מגזימים?״ התלוננתי

״את נראת אמריקאית ככה, התאהבתי בך״ שלי קרצה ושלחה לי מבט סקסי. הצחוק פשוט פרץ ממני החוצה.

״את מגזימה״ סיננתי בחיוך

״אני הגזמתי״ היא התלוננה ותפסה בכובע האדידאס השחור- אדום שלי, החלטתי לקחת אותו ברגע האחרון.

״איך אני יכולה לסלק אותה ממני?״ התחננתי ללירום לתשובה

״אמרתי לך שהשקעת היום״ היא עצמה את עינייה וחייכה.

״בואי נצטלם!. בבקשה״ שלי המשיכה ונכנעתי. עמדתי מולה כשהכובע שלי הפוך ומשקפי השמש על פני. הרגשתי אומללה, ׳אני שונאת להצטלם׳.

שלי סידרה את התלתלים שלה ואת החצאית הארוכה שלה, מוציאה את רגלה מהשסע שבה.

היא עמדה כך שהתמונה תצולם מהפרופיל שלה כשהיא מסתכלת על הקרעים שבמכנסי הרחב ותופסת באחד מהם.

״גם כשאני תופסת בקרע ומושכת אותו עדיין הוא לא צמוד עליך״ גיחחתי מכך והסתכלתי גם כן על מכנסי.

הייתי כשחלק מגופי מופנה לשלי וחלק ללירום שעמדה וצילמה.

״צילמתי!״ לירום הכריזה

״לא היינו מוכנות״ שלי התלוננה

״עדין יצאה תמונה יפה״ לירום הביאה לשלי שתראה ומיד עלה חיוך על פניה

״עוד אחת״ היא דחקה בלירום ותפסה בי. הפעם שתיינו הסתכלנו ללירום ישירות, אך נשארנו באותן הזוויות רק שידייה של שלי היו על מותניה.

״זה כל כך הולך לאינסטגרם״ חיוך עלה על פנייה של שלי כשהיא הראתה לי את העריכה.

שתי התמונות שלירום צילמה הופיעו בתמונה אחת ליד השנייה ומתחת לתמונה היה רשום ״הילדה האמריקאית שלי! @_Angelina_״

הצלצול נשמע- תודה לאל.

יצאנו להפסקה ומיד נכנסתי אל האינסטגרם, הוא היה מלא התראות. 98 לייקים ו-12 תגובות בשעתיים. החשבון של שלי פעיל במיוחד.

דפדפתי בין התגובות ופתאום ראיתי תגובה שנוספה הרגע ״שלי את מכערת את התמונה!״, חייכתי לעצמי זה היה מיוגב.

״אמרתי לך שבנים ובנות לא יכולים להיות רק ידידים״ לירום הופיעה כשהיא מנופפת בפלאפון שלה מולי.

״אנחנו רק ידידים״ סיננתי 

״אם תמשיכי להגיד את זה, זה עדין לא יהפוך להיות נכון״

הופיעה לי התראה חדשה באינסטגרם. תוייגתי בתמונה, מוזר. תמונה של יוגב, עוד יותר מוזר.

״אמבוש לילדה האמריקאית @_Angelina_.״ מעל הייתה תמונה של יוגב מחייך וברקע הופעתי בפרופיל כשאני מסתכלת על שולחן

הקפיטרה שיוגב מסתיר אותו ואת חבריי שעליו.

״ילדה אמריקאית!״

 עזבתי את הסיפור מלפני מלא זמן, אבל לא מזמן אני וחבר שלי נפרדנו ופתאום היה לי חשק לכתוב. מתוך הדיכאון שאני בו.

כתבתי את הפרק הזה והחלטתי לפרסם אותו, אבל לא בטוח שאני ימשיך לכתוב אני ביא׳ וזאת שנה קשה וצריך להשקיע. 

בכל מקרה תהנו מהחיים..