החיים שלי במסלול הנכון.
סיימתי קורס ברמנים - אני ברוומן מוסמכת,
נפרדתי מצבא ההגנה,
התחדשתי בחירור בגבה (חישוק קטן בגבה הימנית, כמו שתכננתי כבר המון זמן),
אחרי החג מתחילה ללמוד,
עוברת דירה,
חיים חדשים שהם בדיוק הישנים אבל ממש לא.
מעולם לא הייתי מרוצה יותר מהבחירות שלי...
אפילו הבחירה להתגייס נראית לי נכונה פתאום.
אני מוצפת באהבה שאני כבר לא יודעת לאיזה כיוון להפנות,
האופוריה מקהה לי את החושים,
אולי אם היתה לי מישהי לחלוק איתה את כל הטוב הזה, הייתי מתמודדת קצת טוב יותר.
אבל טוב לי לבד... כנראה שזוגיות אף-פעם לא תביא אותי למימוש עצמי ברמות שאליהן אני מגיעה כשאני שוחה לבד.
חבל לי רק שמעבר הדירה הזה מוביל אותי באופן בלתי-נמנע לפרידה כמעט מוחלטת מהחיים שהיו לי עד היום...
אני אהיה מוקפת באנשים חדשים וכבר לא יהיה פשוט כל-כך לפגוש את האנשים שאני אוהבת היום, אלה שהייתי קופצת אליהם לתל-אביב בלי בעיה ואלה שהייתי תופסת אליהם טרמפ כי הם כמעט שכנים...
והחברים מהבסיס...
ובעצם, גם המשפחה, המורחבת.
המון המון התרגשות באשה אחת קטנה שמעדיפה לתת לחיים לזרום לידה מאשר לצלול פנימה.
אוהבת את כולכם (גם את אלה שאם הייתי מכירה אותם ודאי הייתי אוהבת),
(ל)אני.
אני פשוט חייבת להוסיף את זה...
שיר שכתב לי אדם יקר לכבוד הפרידה:
מילים של פרידה
שצריך לומר
מילים של היום
שדוחים למחר
כשדרכים מתפצלות בחלל
הזמן מתכווץ
כשהעתיד לא ברור
העבר בוהק.
כשנופלים לתהום
אוחזים ביד
מרגישים את החום
ואני לא לבד
חיוך וחדווה
והילה של שמחה
אוכל לתת רק ברכה
ותודה
ודרך צלחה
שמיים כחולים
חלומות ורודים
ומסע מופלא
של אישה ללא מורא
ואוזן קשבת
בימי דיכאון
וחוכמה שאינה נגמרת
כשחלקנו את השיממון
מה עוד אוכל לספר?
שניחנת בכזו עוצמה
ומעלות רבות מספור
אך קצרה היריעה
אז אומר רק ביי
קצר וממצה
ולא שלום ולא להתראות
כי נפגש במהרה
לא אסיים בחרוז
ולא בשנינה
כי לא אתן שתהיה זו פרידה
ולא הפעם האחרונה
אז תזכרי מי שאת
ומה שאת מסוגלת
ומה שתרצי בידך או פחות לפחות
ותזכרי גם אותי
שפגשת בתש"ע
שמיים כחולים
חלומות ורודים
ושיר ממוצע
לאישה שאינה
ממש לא שיר ממוצע, ובהחלט לא פרידה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
