הרגשתי איך הדם מציף את לחיי, והדמעות מתחילות לעלות.
"אוי, את הולכת לבכות עכשיו? פתטי!" ג'סיקה לעגה לי בטון מרושע.
"לא," הופתעתי מהטון היציב של קייט, "בואי," היא משכה אותי לשירותים.
הסתכלתי במראה. נערה עם פרצוף אדום, אף נוזל ועיניים נפוחות החזירה לי מבט. ניגבתי את הדמעות, "אולי אני באמת פתטית."
"לא, את לא פתטית!" קייט צעקה עליי.
"מאיפה לך לדעת?" משכתי באפי.
"אני יודעת, כי אני מכירה אותך," היא ענתה בכעס.
"אז איך את מסבירה את זה, שמספיק שאני רק אעבור במסדרון ואחטוף כאפה קטנה או לגלוג מאחורי הגב?!" צעקתי.
היא הסתכלה בעיניי ב..אכזבה? "אני לא יכולה לראות אותך ככה, את החברה הכי טובה שלי!"
שטפתי את הפנים, "נגמרה ההפסקה," הפטרתי וברחתי משם.
כשנכנסתי לכיתה כל המבטים הופנו אליי. הרגשתי איך הם עוקבים אחריי כשאני מתיישבת ליד ג'ייסון בסוף הכיתה.
"בכית," הוא אמר.
"מה חדש?" שאלתי בחיוך מזויף.
הוא הניח קווצת שיער מאחורי אוזני ואמר, "את מדהימה. את לא צריכה לתת להן לפגוע בך, הן פשוט לא שוות את זה!"
חיבקתי אותו חזק, ואז שמעתי את ג'וש צועק, "איכס, ג'ייסון! מה אתה עושה? רק שלא יהיו לך חיידקים!"
"אני מסתדר," הוא ענה לו בחיוך אחרי שהתנתקתי ממנו.
"אם תמשיך להסתובב איתי, יום אחד גם אתה תגיע למצב הזה," אמרתי לו בדאגה.
"אנחנו לא חיים בסרט נעורים מטופש, כמו אלו שאת וקייט רואות כל הזמן," הוא גיחך ואני צחקתי.
המורה השתיק אותנו והתחיל את השיעור.
סוף היום הגיע, ואני מיהרתי להיכנס למכונית של ברנדון.
"שמעתי שקלי וג'סיקה שוב נטפלו אלייך בהפסקה," הוא אמר ברגע שהתיישבתי.
"סתם, לא משהו חשוב," מיהרתי להרגיע אותו.
"למה את ממשיכה להתייחס לזה ככה? תפסיקי לתת להם לדרוך עלייך!"
"מה קורה לכולם היום?! אלה החיים שלי, אני בוחרת מה אני עושה, ואיך אני מגיבה! אני לא רוצה לדבר על זה, פשוט.. בוא נהיה בשקט עד סוף הנסיעה, אוקי?"
"אני אהיה בשקט, אבל רק שתדעי, יום אחד לא יהיה מי שיעזור לך, את צריכה להעריך אותנו יותר, אנחנו אלה שלטובתך," הוא הוסיף בשקט.
הרגשתי את הדמעות עולות בעיניי, לא, אני לא אבכה. אני יכולה להתמודד עם זה לבד.
כשהוא עצר את המכונית מול הבית לא חיכיתי שהוא יחנה ויצאתי במהירות. רצתי לחדר שלי ונעלתי את הדלת. נמאס לי! נמאס לי מכולם, שאומרים לי מה לעשות ואיך לחיות, נמאס לי מהאנשים שנטפלים אליי והורסים לי את החיים! הם לא יודעים מה אני רוצה! הרגשתי את החניקה המוכרת מטפסת לי בגרון, והדמעות זולגות על הלחיים. לא! אני לא אבכה.
הרגשתי שאני צריכה לברוח מהכאב. רצתי לשירותים בחדרי, הבטתי במראה והתביישתי במה שראיתי, ביצור שבהה בי חזרה.
"מטומטמת! מטומטמת שכמותך!" צעקתי על עצמי.
פתחתי את המגירה בחיפוש אחר הסכין שהשארתי שם. הרגשתי את האדרנלין זורם בגוף, "רק לברוח מהכאב," מלמלתי, "רק לברוח מהכאב."
נעצתי את הסכין ביד שלי, ובחמש שניות הבאות הרגשתי את הכאב מפלח את גופי. הדבר הבא שזכרתי הוא שחור. הכל שחור.
טוב, אז זה היה הפרק הראשון! אנחנו יודעות שהוא די קצר, וגם אולי לא מאוד מעניין, אבל זאת רק ההתחלה, ואנחנו רוצות שתבינו את הסיפור :)
אנחנו מקוות שבכל זאת נהניתם לקרוא, והפרק השני יעלה בימים הקרובים!
עריכה - 01/07
הייתם רוצים שנשים שירים בכל פרק? הם יהיו מותאמים לפרק הנוכחי. אני (דנה) ושני לא מסכימות בעניין :|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Glamour Girls