ידעתי שסוף השבוע עומד להיות גרוע מהרגע שהתעוררתי בבוקר יום שישי. כל פרט בשלושת הימים האלו היה נורא, כאילו מישהו הטיל עליי קללה! אם הייתי יודעת, לא הייתי טורחת להתעורר בבוקר! אוף.
אבל נתחיל מההתחלה.
שמעתי את צלצול הפלאפון שלי. קייט מתקשרת.
"הלו," עניתי לפלאפון, חצי מתה.
"איפה את?!" קייט שאלה בדאגה.
"במקסיקו, אוכלת טאקו ומתנשקת עם ג'סטין ביבר בזמן שמייקל ג'קסון נשרף בעודו בחיים. איפה את חושבת שאני?" שאלתי בציניות.
"חה. למה את לא בבית הספר?"
"רגע, מה השעה?" התחלתי להילחץ.
"תשע ורבע! כבר פספסת ביולוגיה!" היא צרחה עליי.
"שיט! ביי," ניתקתי לפני שהיא הספיקה לענות.
התחלתי להתארגן במהירות, כשהבנתי שכמעט כל הבגדים שלי בכביסה. מרוב עייפות ולחץ אפילו נעלתי שתי נעליים שונות לגמרי. כשירדתי למטה הבנתי שאף אחד לא נמצא בבית. הו, כמה נחמד, שכחו אותי.
דקה לאחר שיצאתי, החל לרדת גשם. שיעורי הבית שלי הושמדו. השיער שלי התנפח. הבגדים שלי נרטבו. החולצה הלבנה שלי נהייתה שקופה. יש.
הגעתי באמצע שיעור ספרות, שאותו מלמדת המורה המלחיצה בעם הקעקוע מעל השפה. היא צעקה ושאלה למה איחרתי. איזה יום כיפי. והוא רק התחיל!!! אפילו לא טרחתי לכתוב את מה שהיא אמרה.
"וואו, למה את נראית כאילו עבר עלייך אוטובוס?" דניאל העיר כשהוא עבר לידינו בתחילת ההפסקה.
" למה אתה מדבר אם אף אחד לא ביקש ממך?" קייט התעצבנה עליו.
"תודה," לחשתי.
היא חייכה אליי, התרוממה ממקומה ואמרה לו, "בפעם הבאה שאתה מעיר לאנשים על המראה שלהם, כדאי שתסתכל קודם במראה, אידיוט."
"מי שמדברת, חתיכת לוזרית," ג'סיקה התערבה.
"מה קרה, דניאל, אתה לא מסוגל להגן על עצמך? חייב להוציא את כלבת השמירה (guard bitch) שלך מהמלונה?" קייט הסתדרה יפה מאוד בכוחות עצמה.
"כלבה," ג'סיקה מלמלה. "בוא, דניאל," היא הורתה לו והלכה משם. כמובן שהוא קפצץ בעקבותיה.
בסוף ההפסקה הלכתי לכיוון הלוקר שלי, והפלא ופלא, עם כל המזל הטוב שנופל עליי היום, גם אני נפלתי. כל הספרים והדפים שלי התפזרו סביבי. התחלתי לאסוף אותם, כשג'וש, אחד מהחבורה "המקובלת" בבית הספר, נעמד מולי והסתכל עליי מלמעלה. לפתע הרגשתי מאוד קטנה לידו.
"נראה כאילו קר לך," הוא אמר בזדוניות.
"מ..מה?" מלמלתי בבלבול, עד שהרגשתי קפה חם נשפך על הראש שלי. הבטתי על כל הסובבים אותי בשוק. כולם נגררו אחרי ג'סיקה וג'וש, שהתחילו לצחוק בקול רם. רק קלי עמדה שם ולא עשתה כלום, עם מבט חסר הבעה. הרגשתי כל כך מובכת, זה היה כל כך משפיל! אפילו לא עצרתי לאסוף את שאר הדברים שלי מהרצפה, לפני שהתחלתי לרוץ את דרכי הביתה.
כשהגעתי הביתה הלכתי להתקלח, לשטוף את הקפה והבושה. התמוטטתי במיטה ברגע שסיימתי להתלבש ונרדמתי.
"אמילי.. אמילי.. קומי.." שמעתי את ברנדון אומר בעדינות.
"מה..?" מלמלתי מתוך שינה.
"אנחנו צריכים לדבר," הוא משך את היד שלי והושיב אותי.
"על מה?" שאלתי בבלבול.
"מה קרה היום?" הוא שאל בחדות.
"מה קרה היום?" החזרתי בקרירות.
"בבית הספר, אמילי, ספרי לי מה קרה בבית הספר."
"כלום, לא קרה כלום." לא רציתי לספר לו, ידעתי שהוא יגיב בצורה מופרזת ויתחיל עם השיגעונות שלו.
"זה נכון מה ששמעתי, ג'וש וג'סיקה הציקו לך?"
הנהנתי בתגובה.
"הם.. הם באמת שפכו עלייך קפה??" הוא שאל בהלם.
"אפשר לדבר על משהו אחר, כמו על.. מי אתה חושב שטוב יותר, ספיידרמן או באטמן?" ניסיתי להעביר נושא.
"לא, אי אפשר. ובאטמן."
צחקקתי, "אני לא מבינה מה כל כך מפתיע אותך בזה, זה כאילו שאתה לא מכיר את החיים שלי," אמרתי בשקט.
"אם מישהו מציק לך, את צריכה לספר לי. אני יכול לעזור לך, לדבר איתם."
"מכות לא יפתרו כלום, ואתה יודע את זה. אתה פשוט צריך לתת לי לטפל בדברים בעצמי."
"ככה את מטפלת בדברים, מסתגרת בחדר מתוך דיכאון ומסרבת ללכת לבית הספר? כאילו שאני לא שומע אותך בוכה בלילה. את צריכה לדעת שאני כאן בשבילך, ואני יכול לעזור לך," הוא אמר בחיוך מריר.
הרגשתי את הדמעות מתחילות לזלוג. הוא חיבק אותי בשקט.
"בוא נלך לאכול, אוקי?" מלמלתי אחרי שנרגעתי.
"אבל עוד שעתיים יש ארוחת ערב, ואמא ממש תכעס אם לא תאכלי כלום, ותתחיל עם התיאוריות המופרכות שלה. חוץ מזה, היא הזמינה אורחים היום," ענה ברנדון.
"כמה נחמד שהיא נזכרת בנו בדיוק כשמגיעים האורחים, ונותנת לנו את הזכות לאכול איתה באותו השולחן! אלה אולי הרגעים המעטים שאני רואה אותה! למרות שאני תמיד יכולה ללכת לחפש אותה בחדר הכושר," התפרצתי בכעס.
ברנדון לא ידע מה להגיד לי. "אמילי," הוא אמר בשקט.
"עזוב, אתה גם ככה לא תבין, מר 'ממוצע מושלם'."
"את יודעת שזה לא ככה, למה את תמיד מפתחת איתי ריבים? עד לפני חצי דקה דיברנו בשקט והיית רגועה."
"אני מצטערת," מלמלתי וקמתי מהמיטה כדי לשטוף פנים.
שעה שש הגיעה, ואיתה האורחים. כעבור כמה דקות נשמעה דפיקה בדלת, ורגע לאחר מכן אמא שלי נכנסה עם ג'ייסון עם חיוך מרוח על הפנים.
"אמילי, השארת את הדברים שלך בבית הספר," הוא הושיט את החוברות והקלסר שלי, כשהדפים מסודרים בפנים.
"תודה," עניתי בחיוך קטן.
"אוי, ג'ייסון, אתה חייב להישאר לארוחת הערב! ככה אולי אמילי תוכל ללמוד קצת נימוסי שולחן," אמא שלי התפרצה בחיוך מגעיל.
"את פשוט כל כך מצחיקה. חה," מלמלת בשקט.
"מה אמרת?" היא שאלה בחשד.
"רק אמרתי לג'ייסון שהוא חייב להישאר, אמא," עניתי בשקט. למה אני כל כך מפחדת להתמודד מולה?
ג'ייסון הסכים בחיוך והתיישב לידי.
"הכל בסדר?" הוא לחש בדאגה.
"עכשיו כבר כן," חייכתי אליו.
"אני לא מאמין, אנחנו עוזבים אותך לשנייה אחת, וכבר הבהמות האלה מספיקות להתנפל עלייך ולהשפיל אותך ככה!" הוא החל להתעצבן.
"רגע, גם אתה יודע על מה שקרה? איך כולם יודעים על מה שקרה שם?? אני לא מאמינה שהם עוד דאגו להפיץ את ההשפלה הזאת!" עניתי ברוגז.
הוא החל לענות, כשלפתע אמא שלי התפרצה לדבריו ושאלה, "נו, אז מה חדש, ג'ייסון?"
"אין ממש חדש," הוא מלמל, מובך.
"איך בבית הספר, קשה?" היא התעניינה. היא מעולם לא התעניינה במה שקורה לי בבית הספר.
"אני מסתדר," הוא חייך.
"אויש, אני זוכרת איך שהיית מאוהב באמילי!" היא אמרה בקול רם. מדי.
הבטנו עליה בהלם.
"אני בטוחה שכבר הספקת להתגבר על זה, לא?" היא המשיכה בצחוק.
"לא ידעתי שפעם אהבת אותי," אמרתי לו בשקט.
הוא הסמיק. "כן, הייתה לי תקופה קצרה."
הסמקתי בחזרה. לא ידעתי שג'ייסון אהב אותי, בחיים לא חשבתי עלינו בתור זוג. מעולם לא חשבתי שיקרה משהו מעבר לידידות בינינו.
"אוי, לא אמרת לה? ובכל זאת, איך לא שמת לב?? זה היה כל כך ברור! טוב, אני מבינה איך מוח כמו שלך לא יכל לעכל את זה," היא אמרה בחיוך.
וואו. "כן," צחקתי ביובש ויצאתי לחצר לפני שהדמעות יצאו.
זוג מבוגרים שישבו ועישנו שם נכנסו פנימה ברגע שראו את ההבעה שלי. לפחות הם מתחשבים מספיק כדי לעזוב אותי במנוחה. התיישבתי על הנדנדה והרגשתי דמעות זולגות על פניי. ג'ייסון יצא אחריי והתיישב לידי.
"די, תתעלמי ממנה," הוא מלמל.
"אני לא יכולה להתעלם ממנה, היא אמא שלי. איך אני אמורה להתעלם מהעובדה שאכפת לה ממך יותר משאכפת לה ממני? שהפעמים היחידות שהיא יוצרת אינטראקציה איתי הן בעזרת עקיצות משפילות?" הרגשתי שהמצב הופך לדרמטי מדי.
"עזוב את זה, זה לא משנה," אמרתי לפני שהוא הספיק לענות.
קמתי מהנדנדה, והוא קם אחריי. הוא מלמל משהו וחיבק אותי. לא עניין אותי מה הוא אמר, כל מה שהייתי צריכה היה החיבוק הזה.
מקוות שאהבתם את הפרק! 3>
מה אתם חושבים על היחסים בין אמילי לג'ייסון? דברים מתחילים להתחמם :P
עדיין נשמח לדעת איזה ז'אנר אתם מעדיפים!
אנחנו רוצות באמת ביקורות בונות. אם לא אהבתן את הפרק/סיפור, אנחנו רוצות לדעת, כדי שנוכל להשתפר :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Glamour Girls