סוף השבוע הזוועתי עבר סוף כל סוף, אמא שלי לא הייתה בבית. אולי היא בילתה את השעות האחרונות של סוף השבוע בחדר הכושר. בכל מקרה, לא דיברתי איתה מאז ה"תקרית". הרגשתי שעם סיום שלושת הימים המקוללים, הסערות הנפשיות נרגעו, והדברים עם ג'ייסון וקייט יהיו בסדר גמור. ביום שני בבוקר קמתי מוקדם, אבל אמא כבר לא הייתה בבית. התארגנתי במהירות ונסעתי עם ברנדון.
"היי, ברנדון, הנה ליאם," אמרתי.
"נכון. ליאם! בוא, ניתן לך טרמפ! אמילי, תעברי למושב האחורי," הוא פנה אליי.
"מה? לא!" התרגזתי. מה אני, תינוקת?
"זה בסדר, אני יכול לשבת מאחור," ליאם אמר בחיוך.
"לא, לא, זה בסדר," חייכתי בחזרה והתיישבתי מאחור.
ברנדון הסתכל עליי דרך המראה, בזמן שאני הסתכלתי על ליאם במשך כל הנסיעה.
"אמילי, הכל טוב?" ברנדון שאל בחשד.
"מה?" שאלתי בבלבול.
הוא נאנח, "כלום."
ברגע שהגענו ראיתי שקייט וג'ייסון מחכים לי בכניסה.
"הי-" ג'ייסון החל לומר, כשלפתע הוא ראה את ליאם יוצא מהדלת הקדמית. "אהמ.. היי," הוא מלמל.
"היי!" אמרתי, מאושרת.
"וממה את כל כך שמחה?" שאלה קייט בחיוך.
"את לא רואה? היא נמצאת עם אה-" ג'ייסון התחיל לדבר, אך ברגע שהבנתי מה הוא עומד להגיד, זרקתי עליו את התיק שלי. כולם מסביבי נראו קצת המומים.
"מה, לעזאזל?" ג'ייסון שאל בהפתעה.
"וואו, מתי התחלנו לזרוק תיקים אחד על השני?" קייט צחקה.
הרמתי את התיק מהרצפה בזמן שברנדון שאל אותי, "אמילי, למה עשית את זה?"
"מה? אה, זה רק משחק שאנחנו.. אממ.. משחקים.. מדי פעם.." גמגמתי.
"על מה את מדבר-" ג'ייסון עוד פעם התחיל לפתוח את הפה הגדול שלו, אך שוב קטעתי אותו, "בואו נלך לכיתה, כבר היה צלצול!" משכתי את ג'ייסון וקייט משם.
"ביי, אמילי," ליאם חייך אליי. רק אליי.
"ביי, נתראה בהפסקה!" עניתי בהתלהבות.
"ביי," ברנדון אמר.
"כן, כן.." מלמלתי.
בהפסקה הלכתי לשכבות הבוגרות יותר, כדי "לחפש את ברנדון". אני מתאהבת יותר מרגע לרגע, בחיי! לפתע ראיתי את ליאם. הוא. כזה. חתיך. (!!!!)
בהיתי בו בזמן שהוא חייך אליי, התקרבתי אליו עוד ועוד, עד ששכחתי לעצור ונתקלתי בו...
"אמילי, את בסדר?" הוא שאל בדאגה. אוווו, הוא דואג לי!
"כן, כן, בטח! פשוט.. אממ.. כואב לי הראש ו..לא שמתי לב אלייך! אז.. סליחה!" גמגמתי.
"את הסתכלת עליי. וחייכת," הוא חייך בהתגרות.
"אהמ.. אתה וברנדון נפגשים היום?" הייתי כל כך נבוכה, ניסיתי להתחמק.
"לא, הוא לא יכול, יש לו אימון פוטבול. אני הולך לקניון עם חברים."
"אומיגאד! איזה קטע, גם אני התכוונתי ללכת!"
"עם קייט וג'ייסון?"
"מי? אה! כן, בטח, למה לא?"
"אז יופי, אולי ניפגש," הוא חייך והלך לעבר הכלבה שקראה לו.
הלכתי לכיתה, וברגע שנכנסתי קראתי לעבר ג'ייסון וקייט, "הולכים היום לקניון!"
"אבל היינו אמורים ללכת מחר," ג'ייסון אמר בבלבול.
"ג'ייסון, אף אחד לא שאל מה דעתך! אנחנו הולכים היום!" עניתי בהחלטיות.
"מעניין מה יש בקניון, שאמילי כל כך רוצה ללכת לשם??" קייט שאלה בחיוך.
"שום דבר מעניין," עניתי מהר. מהר מדי.
"אולי משהו שמתחרז עם בריליאם??" היא המשיכה.
"לא! אוקי.. טיפה. חלקית. בסדר, בסדר! כן," הודיתי במבוכה קלה. "אתם לא מבינים, הוא חייך אליי!" המשכתי.
"אומיגאד!!!! השתמשתם באמצעי מניעה???" קייט שאלה בציניות.
"מצחיק," סיננתי.
בסוף הם הסכימו ללכת איתי לקניון.
"אומיגאד! אמילי, הנה החבר שלך!" קייט אמרה בהתלהבות.
"הוא לא חבר שלה," סינן ג'ייסון בזמן שאני צווחתי, "איפה? איפה? איפה? איפה? איפה? איפה? איפה?איפה?איפה?איפה?"
"סתם!" היא הוציאה לשון.
"אני שונאת אותך!" התעצבנתי בזמן שג'ייסון צחקק, "וזה לא מצחיק!" המשכתי.
"טוב, טוב," היא נאנחה.
"היי! הוא באמת שם!" ג'ייסון התפרץ. הבטתי בו בספקנות. "ברצינות! תסתכלי!" הוא המשיך.
הסתכלתי. הוא היה שם. הוא כזה מושלם.
"אני עומדת להגיד לו שאני אוהבת אותו," פלטתי בהחלטה של רגע.
"מה?!" קייט וג'ייסון קראו ביחד.
"כן," הייתי מופתעת מעצמי, "כן. אני עומדת לעשות את זה."
"את לא יכולה לעשות את זה! במיוחד לא עכשיו, כשיש כל כך הרבה אנשים מסביב!" קייט ציינה בדאגה.
"חוץ מזה, למה שתשקרי בנוגע לרגשות שלך? זה לא יפה לשחק ברגשות של אחרים, אמילי," ג'ייסון נזף בי.
"מה? שקר? מה? עזבו אותי, אני אבקש ממנו לבוא איתי הצידה. זה עכשיו, או לעולם לא," אמרתי בהחלטיות והתקדמתי אל עבר ליאם בצעדים נחושים.
"היי," ליאם חייך אליי.
"היי, אתה יכול לבוא איתי רגע הצידה? אני צריכה לדבר איתך על משהו," ביקשתי ממנו.
"אממ.. כן, בטח," הוא בא איתי. "על מה את רוצה לדבר?" שאל כשנעצרתי.
"תקשיב! אממ.. אין לי כל כך איך להתחיל את זה, אז אני פשוט אגיע לסוף- אתה רוצה לצאת איתי מתישהו, בזמן הקרוב?" שאלתי במהירות.
הוא נראה מופתע. "את.. מה? את רוצה לצאת איתי?" הוא הגיב באיטיות. "אני מצטער, אמילי, אבל.. את אחותו הקטנה של אחד החברים הכי טובים שלי, ו.. אני לא רואה אותך בשום צורה אחרת."
הרגשתי שהדמעות כבר מתחילות לעלות בעיניי.
"אה! אממ.. זה בסדר. תודה, ביי. תודה ש..אממ.. הקדשת לי מזמנך. אני.. אממ.. אל תספר לברנדון, או לכל אחד אחר, בבקשה, אוקי?" פלטתי וברחתי משם.
"אמילי, חכי!" הוא קרא, אבל כבר הלכתי משם.
"אמילי, מה קר-" קייט אמרה בזמן שעברתי לידם בדרכי החוצה.
"ידעתי שזה מה שיקרה," הספקתי לשמוע את ג'ייסון ממלמל לפני שהייתי מחוץ לקניון.
הלכתי לבית הספר, מפני שהוא קרוב יותר לקניון. חיפשתי את ברנדון בין כל התלמידים באימון, וברגע שמצאתי אותו ניגשתי אליו.
"ברנדון, אתה יכול להסיע אותי הביתה?" ביקשתי. תיארתי לעצמי שהפנים שלי אדומות, רטובות ונפוחות.
"למה?" הוא שאל לפני שהסתובב אליי, וברגע שעשה זאת הוא לקח את היד שלי ומשך אותי לעבר האוטו.
"מה קרה?" הוא שאל ברגע שסגר את הדלת מאחוריו.
"אממ.. לא, כלום. רק, אתה מוכן להסיע אותי הביתה?" ניסיתי להרגיע אותו עם חיוך טיפה מטריד.
"תספרי לי מה קרה, מי גרם לך לבכות ככה?" הוא היה ממש מודאג.
"אני.. אני אספר לך כשאני אירגע, אוקי?" או לעולם לא.
"אוקי," הוא נאנח.
מאוחר יותר באותו היום קיבלתי שיחה מקייט. "אמילי, את פשוט לא מבינה! ברגע שהלכת, ג'ייסון ממש השתגע! הוא התעצבן על ליאם והתחיל לצעוק עליו! האמת היא שלא היו שם הרבה אנשים, אבל אני די בטוחה שראיתי את דניאל הקוף מסתכל מרחוק. בכל מקרה, ליאם לא ממש ענה לו, אני חושבת שהוא קצת התבייש בעצמו, וג'ייסון רק התעצבן יותר והלך משם. זה היה נראה כאילו הוא עומד להרביץ לו!"
הייתי כל כך מופתעת מג'ייסון. טוב, הוא בכל זאת החבר הכי טוב שלי. האמת היא שדי כעסתי עליו. אם מישהו לא ידע מה קרה עד עכשיו, עכשיו הוא בטוח יודע! למה אני עושה את זה? אני לא מאמינה שהייתי כל כך מטומטמת, שפשוט באתי אליו באמצע החיים, בלי שום תכנון מוקדם. הייתי צריכה לדעת שזה מה שיקרה.
זמן לא מאוד ארוך לאחר מכן, ג'ייסון הגיע.
"אמילי, את בסדר?" הוא שאל בדאגה.
"מי הכניס אותך?" שאלתי בקרירות.
"ברנדון," הוא אמר כאילו זה היה ברור. טוב, זה כן היה די ברור. אני אלך לצעוק עליו מאוחר יותר.
"טוב, מה אתה רוצה ממני?" הראיתי לו שאני כועסת.
"למה את כועסת עליי?" הוא שאל בהפתעה.
"קייט סיפרה לי מה עשית, איך התפרצת על ליאם מול כולם."
"אולי אני מתבלבל, אבל את לא אמורה להודות לי על זה?"
"לא! אתה בעצם סיפרת לכל מי שהיה באזור על מה שקרה, אחרי שאני השתדלתי להסתיר את זה! למה אתה חושב שהלכתי איתו לצד? בדגש על הצד."
"אני רק ניסיתי לעזור. אני מצטער, אבל היית כל כך עצובה, וזה כל כך עצבן אותי! איך הוא יכול לדחות אותך ככה? כל בחור שיקבל אותך הוא בר מזל! אני באמת מצטער, אבל אני לא חושב שזה היה משפיל. הוא קיבל את מה שמגיע לו, וזה בהחלט השאיר אותו חסר מילים," הוא חייך את החיוך הקטן שלו.
"באמת? הוא לא ידע מה לומר?" חייכתי בחזרה.
"הוא שתק, אז זה אומר משהו. בכל מקרה, אני רוצה שתדברי על זה. מה הוא בדיוק אמר לך?" הוא שאל באיטיות.
"אני חייבת לפתוח את זה עוד פעם? אני מעדיפה פשוט לשכוח מכל התקרית הזאת," עניתי.
"להדחיק רגשות זה אף פעם לא טוב. בכל מקרה, אם תרצי לדבר על זה, איתי או עם קייט, זה ממש לא משנה, אנחנו כאן."
"אני יודעת שלא היינו ביחד. בכלל. אבל אני באמת הרגשתי שאני אוהבת אותו! והוא בחיים לא יראה אותי בתור משהו אחר," אמרתי תוך כדי בכי.
"זה בסדר לבכות, את יודעת," ג'ייסון הרגיע אותי.
מי אמר שאהבה תמיד כואבת? אני.
טוב, אז סליחה על האיחור!! תתכוננו לחפירה קלה ~,~
אז ככה, כל המורות ה"מתוקות" שלנו החליטו (באותו הזמן) לתת לנו עבודות ענקיות עם מלא מלל ו"יצירתיות" (שאין לנו)! וכמעט הכל היה להגשה (!!!!!!)
הן שאבו את כל ההשראה והיצירתיות (שבקושי גם ככה יש לנו), ומנעו מאיתנו לכתוב לכן עוד פרק מלבלב 
אז אנחנו כל כך מצטערות על האיחור, אבל אנחנו מקוות שאהבתם את הפרק D: נשמח לשמוע את הדעות שלכם!
ואיך הייתם מעדיפים שנתאר את הדמויות? תכננו לעשות את זה בפרק הזה, אבל לא ממש הסכמנו על הדרכים. אתם מעדיפים שנעשה פוסט שלם של תיאור דמויות, או שנכניס את זה בקטנה בפרק הבא?
ואגב, הייתם רוצים לקבל ספוילרים במייל (למנויים) לפני עליית הפרק? ;)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Glamour Girls