אני לא זוכרת מתי הייתנ הפעם האחרונה שכתבתי כאן.. אבל כמו בכל יום שואה הצורך הזה עולה בי שוב לתאר מה אני מרגישה..
כל יום שואה שאני כותבת עם זה כבר שלוש שנים כאן וכמה שנים קודם ביומן שכבר העלה לי אבק בארון,
תמיד שאני כותבת עולה לי בראש התמונה של סבתא, העיינים שלה, החיוך שלה, המילים שלה שבכל סיום סיפור או חקירה שלי אמרו לי: אבל מזה חשוב מעיין, תראי איזה משפחה יפה יש לי כאן, את הנינה הראשונה שלי.. תמיד הייתה בא גאווה שהיא הייתה אומרת הנינה שלי, תמיד היא נתנה בי את התחושה שאני דור ההמשך, העתיד שלה.. היא תמיד הייתה דואגת שלא יחסר לי דבר, תמיד אולי כמו כל סבתא הייתה מבשלת ומכינה, יורדת למכולת בבוקר כשאני ישנה אצלה וקונה לנו את הלחמניות הכי טריות שבידיוק הגיעו במשלוח ואת השוקו שהיא ידעה שאהבנו..
סבתא שלי אני בטוחה שאפשר להבין ניצולת שואה, סבתא שלי כשחשבתי ניום על מודל לחיקוי למבחן עלתה לי בראש; סבתא שלי שראתה את אפר הוריה עולה לשמיים במחנות, שראתה את סבא שלה נופל לתוך סיר המרק הרותח, סבתא שהגיעה לגדר פעמיים ובסוף ידעה שהחשוב ביותר הוא קדושת החיים, הילדה הזו שצמה את יום כיפור גם ששקלה 25 קילו, שהאמינה באמונה שלמה שיש אלוהים בשמיים והוא שומר עליה היא אדם גדול..
סבתא שלי שהגיעה לארץ ובנתה אותה במעט שהיה לה, באוהל שהציבה בשום מקום שבגיל 5 למרות שהייתה חולה הגיעה לגן שלי וסיפרה על איך אז השועל דגדג אותה ברגל ועיוותה הכל כדי שהסיפור ישמע נעים, סבתא שלי שהראתה את המספר על היד שלה בגאווה וכל הילדים בגן היו המומים- כי ילדים בני 5 לא מסוגלים להבין שקיים כזה רוע בעולם, תמונה של עיינים חמות שסבתא שלי השאירה אצל הילדים האלה שעדיין זוכרים אותה ואת הסיפור שלה..
סבתא שלי טובה קליין כשמה שכן היא, אשה חכמה, אשה נדיבה, טובת לב ואצילית שאולי היום כבר לא זוכרת איך קוראים לי אבל כשאני מבקרת לעיתים רחוקות בבית האבות אני רואה את אותה אשה שכתבתי עליה קודם, אני יודעת שאני בתוך הלב שלה, שהיא תמיד מחפשת אותי כדי לתת לי שוקולד או להביא לי כסף- שאף פעם לא יחסר לי כלום כי האושר של הילדים הוא לפני הכל, וגם שהיא אומרת את זה לא בעברית אני יודעת שהכוונות שלה טהורות...
אז כשאני נכנסת את טקס יום השואה אני תמיד חושבת עליה, גם אם זה שעל הבמה קורא מצחיק, או הגמדה עם העקבים לא יודעת לשיר.. תמיד יש לי את התמונה של העיינים של סבתא שרוצות רק טוב...
בגלל זה אני לא בוכה, אני מכירה את הסיפורים כל כך טוב ויודעת שדור העבר גאה לראות אותי מחייכת וממשיכה את דרכו
יום הזכרון לשואה ולגבורה 2014,
יהיה זכרם ברוך של 6 מיליון יהודים שנספו
ובתפילה לעתיד טוב יותר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
