הייי זה סה''כ בלוג חדש ואני לא כל כך מתמצאת אם מישהו כאן יכול לעזור לי יש לי בעיה.. איך עושים את הפריטים של הסיפור? מי שיעזור לי מבטיחה שאני מעלה פרק שיא הארוך פליזז חייבת עזרה!:`-(

_________________________________________________________________________________________________________________

כבר עברו 4 שנים מאז ההבטחה..

הוא עוד לא חזר,הוא הבטיח שיחזור אבל נעלם שוב אני מוצאת את עצמי נעמדת ליד חורשת העצים מלמלמת את שמו ומבירה את אצבעותיבתוך

שיערי אני מצגעגעת והגעגועים הורגים אותי פתאום נשמע קול המפאלפון שלי,לרגע שכחתי שאני כבר הרבה זמן לא בבית..פתחתי את ההודעה ראיתי

שהיא נשלחה מדין ~איפה את ?~

לא היה לי כוח לענות לו אז כיביתי ת'פלאפון והתהלכתי בחורשה ואז ראיתי את העץ,העץ שלנו שלי ושל סהר כשהשמות שלנו חתומים עליו יחד נעם השבועה שלו שהוא יחזור ,לפעמים אני לא מבינה איך הוא ניכנס כל כך עמוק ללב שלי בכל פעם שאני חושבת עליו גל של התרגשות וגעגועים שוטף אותי הלכתי  והלכתי לא היה אכפת לי לאן להתרחק מהבית זה רק מה שהיה לי חשוב שמתי לב שכבר עברתי את החורשה והגעתי למקום המוכר המקום שהשתוקקתי לראות בו שוב את סהר , הבית הישן שלו לפני שעבר לקיבוץ לפעמים אני אומרת לעצמי תעזבי אותו תראי איך דין רץ אחריך כל הזמן לא פעם ולא פעמים הכריז בפניך שאת אהבתו ולך לא אכפת תעזבי את סהר תני לעצמך צ'אנס לנסות משהו אחר או מישהו אחר...אבל אני מצליחה יש בנים שאני מחבבת אותם אבל לא עד כדי כך כמו שאני אוהבת אותו , את סהר שלי את האהבה שלי אני משתוקקת להביט בעיניו השובבות ולחוש את הסכנה שעוטפת אותי מכל מקום לפעמים אני נזכרת איך הוא שאל אותי שהיינו קטנים אם אני רוצה נשיקה ואני זוכרת איך הייתי מתחבאת ממנו בבית הספר כי פחדתי לא ידעתי מה הרגש שעוטף אותי והיום אני תוהה מדוע לא הבנתי שזוהי אהבה תמימה אהבה של ילדים לא ניצלתי את הרגעים שהוא היה איתי לא ניצלתי את הזמן הזה והיום אני מתחרטת על כל רגע שוב נשמע קול מהפלאפון אבל הפעם זאת היתה ליאור החברה הכי טובה שלי שמתי לב שזוהי לא ההודעה ה1 היא ההודעה מספר 67אז חזרתיאליה 

ליאור:איפה את אמא שלך מחפשת אותך!

שני:סתם מסתובבת

ליאור:את שוב שם נכון?זו הפעם ה5 החודש הבטחת לי שתפסיקי!

שני:אני יודעת אבל אין לי כוח יותר הרגשות שלי מתפרצים החוצה כבר 4 שנים בלעדיו אני כל כך מתגעגעת שזה כואב !

ליאור:שני,מסכנה שלי בואי אלי זו לא שיחה לטלפון, הרגשתי רוך בקולה תמיד אהבתי את המידה הזאת בליאור איך שתמיד תמכה בי והיתה שם

שני:טוב אבל יש בעיה אין לי מושג איפה אני..אמממ שנייה אני ברחוב הלבקן(שם בדוי)

ליאור :טוב אני באה לאסוף אותך,ביי

שני:ביי

הפאפון נפל על הריפה שיפשפתי את עיני שוב לבדוק שאני לא הוזה הגברי את צעדי לא מורידה ממנו את עיני זה הוא אני בטוחה בזה צעקתימלו מאחור עצור חכה,היינו רק שנינו באותו הרחוב ידעתי שזה הוא לא היה לי צל של ספק!אבא שלי אם בכלל אפשר לקרוא לו כך הוא נטש אותי ואת אמא שלילפני שנתיים ועזב בשביל לחיות עם כל הרוסיות שלו הוא עצר התקדמתי אליו בצעדים מהירים ידעתי שזה הוא ,הוא עדין לא סובב את ראשו הו החזיק שקית נייר חומה וחליפתו הייתה מוזנחת כאילו עכשיו התעורר 'בנזונה' מילמלתי הנחתי את כף ידי על גבו והוא נרתע מן המגע ומיד הסתובב הוא סקר את פניי בזמן שסמתי לב שעיניו פקוחות לרווחה האישונים שלו התרוצצו ממקום למקום הוא לא פצה את פיו אבל אני לא שתקתי לו כבר שמעתי את כף ידי עוברת על לחיו הוא הביט בי בתדהמה נעמד שם כמה דקות הביט בי והלך,ידעתי שהוא חרא בגיל 14 כבר השלמתי עם זה אחרי שעזב אותי קול צפירה נשמע מאחוריי ליאור הייתה במכונית חייכה חיוך מעט מבוייש..הבנתי אותה לא היה לה נעים לצפותבמחזה כזה עליתי על האוטו שלה והיא כמובן לא שאלה שאלות מיותרות כמו עמית החברה הקודמת שלי שהייתה מחטטת כל הפרטים כדי לספרהכל לפקאצה של השכבה ובכך לזכות באמון שלהאני זוכרת איך הייתי בוכה בהפסקות בבית אפר לומר שהכרית הייתה החברה הנאמנה היחידה שלי צמיד דהיא הייתה סופגת את דמעותיי במהירות שאף אחד לא יכל לשים לב במשך תקופה ארוכה היא הייתה מלווה אותי רק עכשיו מתחילת הנסיעה עצרתי להביט בליאור שכמו תמיד הייתה לבושהבטוב טעם כל דבר שהייתה שמה עליה היה מהמם תמיד קינאתי בתכונות המדהימות שלה אומרים שזה דבר טוב האמת היא שאני לא יודעת מה זה אומר עליי..

ליאור:מה קרה ?שאלה בחיוך פנתה אליי ושוב חזרה אל הכביש

שני:לא כלום אני פשוט מהרהרת ...

תמיד שמחתי לחשוב שלאף אחד בעולם אין תכונות על אנשיות שיכולות לקרוא מחשבות או דברים כאלה אני מאוד אוהבת לקרוא ואני זוכרת שפעם אחת קראתי את הספר מחוננת על אנשים שהיו להם כוחות על טיבעיים

ליאור :היי שני תנחתי באיזה עולם את נמצאת? שאלה בציניות

שני:מה זה לאן אנחנו נוסעות זו לא הדרך לבית שלך או שלי,,

ליאור :הפתעות לא מגלים אפרופו את יודעת שדין הציף לי את הפלאפון בהודעות בגלל שאת לא עונה לו?!

 שני: לא היה לי כוח לדבר עם אף אחד ובמיוחד לא עם דין 

ליאור: מה שתגידי טוב הגענו !

שני: ליאו-