היי. אני לורה, אני בת 14, ועליתי לישראל לפני 3 שנים מקנדה. בבלוג שלי, העלייה מהמוות, תקראו סיפור בהמשכים על מייבל,
ילדה יפה ומקובלת בת 14, שחייה מושלמים.
יש לה אמא רגילה, אבא רגיל, אחות קטנה רגילה, כלבלבה מתוקה רגילה, אין ספור חברים וחברות רגילים, וכמו כל הנערות
הרגילות בגילה, היא מאוהבת אהבה מוחלטת במייק הארלטון, הנער הכי יפה בכיתה שהיא ראתה אי פעם.
אבל יום אחד היא נרצחת.
היא מתעוררת בעולם של דממה, צללים ואנשים מתים, ורואה את העולם מלמעלה, רואה את האבל, את הדמעות ואת הכאב של קרוביה.
היא מגלה שיש לה דרך לחזור לחיים. אבל הדרך לא קלה.
ניתנת לה הזדמנות אחת למלא את המשימה של חייה, או יותר נכון, של מותה.
אם תצליח, תוכל לחזור לחיים. אבל אם תיכשל, כל מי שהכיר אותה כשעוד חיה ישכח שהיא אי פעם נבראתה.
היא תיאלץ להסתכל מלמעלה על עולם בו אמה לא תזיל על מותה דמעה. בו חבריה צוחקים ונהנים בלעדיה.
בו בחיר ליבה יתאהב באחרת...
האם כדאי לה לקחת את הסיכון?