הפעם אתאר שמונה טיפוסי מטיילים שבוודאי יצא לכם לפגוש
לפחות פעם אחת בחיים, בין אם הגעתם איתם מהבית ובין אם פגשתם אותם בדרך:
(כל זה,
כמובן, בהנחה שאתם מטיילים בישראל)
אם אתם יוצאים לטיול כאשר תיק הגב שלכם מכיל כמות ניירת
שלא הייתה מביישת עורך-דין לענייני גירושין; אם אתם מבררים לפחות שבוע לפני היציאה
למסלול מה מזג האוויר, מה מפלס המים בנחל והאם צפויים שטפונות, ואז יום-יום עד
הטיול חוזרים ובודקים אם המידע הנ"ל התעדכן; אם אתם לומדים בעל-פה את תוואי
המסלול, צבעיו, אורכו בקילומטרים ומשך הזמן המשוער לטיול בו, כולל הפסקות; אם אתם
יודעים לאיזה אזור בארץ נוסעים וכתוצאה מכך יודעים לשבת בנסיעה בצד הנוגד את השמש;
אם בשעות הפנאי אתם משמשים כמודיעין דן לעת מצוא; אם אתם מסוגלים להתחרפן מכך
שאיזה טריאתלון מזורגג שלא הבאתם בחשבון מתקיים באילת בדיוק באותו יום שתכננתם
לנסוע לפארק תמנע, מה שמשאיר אתכם מקורקעים בעיר כשכביש הערבה חסום (מודה
באשמה)...
אז אם כל הדברים הכתובים לעיל נראים לכם הגיוניים,
כנראה שאתם המאורגנים.
אם אתם יוצאים לטיול במטרה לצפות בסוג של צומח שפריחתו
מוגבלת לזמן מסויים בשנה או בעל-חיים שנדיר לראות במחוזותינו; אם אתם מתרגשים
לגלות עקבות במסלול ויודעים בדיוק למי הם שייכים וכמה זמן עבר מאז נוצרו; אם אתם
ערים לכל רחש, מזהים כל ציוץ ויללה ומכריזים בהתלהבות שמדובר בטקס חיזור
ו"קדימה בואו נצפה בשני שפני סלע מזדווגים"; אם אתם מכורים לתכנית
"מי עשה את זה?" בערוץ הופ (ולאלה שלא, תאמינו לי, אתם לא מפסידים
הרבה...); אם אתם מכירים חיה באות ו' (לא, לא וירוס); אם אתם מדברים חלש; אם אתם
חוטפים ג'ננה כשמישהו קוטף פרח מוגן או הורג חיפושית-זבל שהתגנבה לאוהל שלכם
בלילה; אם אתם חוזרים מטיול וסובלים מכאבי גב רק בגלל שכל הדרך השתופפתם כדי לרחרח
בין השיחים והחולות ולצלם את ממצאיכם הבוטנים והזואולוגים...
אז אם כל הדברים הכתובים לעיל נראים לכם הגיוניים,
כנראה שאתם מגדירי הצמחים.
אם אתם מוּכַּרים בחבר'ה בתור אחראי הווי; אם הייתם
אחראי הווי בפלמ"ח; אם אתם יוצאים לטיול חמושים בפלייליסט רוחני שמורכב
מ"רוצים אותך בטלפון" או משירי "אנו באנו" (תלוי באיזו מאה
נולדתם); אם בכל טיול אתם פוצחים בשירה קולנית לפני קצב ההליכה ומנסים לצרף אליכם
ללא הועיל את שאר המטיילים המסכנים; אם אתם מכירים את המונח "לעשות מורל";
אם אתם מארגנים קומזיץ בחניה לילית בזמן שכולם רוצים לישון; אם אתם עדיין משתמשים
במילה "קומזיץ"; אם אתם שרים "לטיול יצאנו" כאשר נוסעים ליעד,
"כל העולם כולו" כאשר חוצים גשר, "קח מקל קח תרמיל" כאשר
מצפינים לגליל, "היי דרומה" כאשר יורדים לאילת, "בבוקר לח בשנת
תרל"ח" כאשר מטיילים ב... פתח-תקווה?...
אז אם כל הדברים הכתובים לעיל נראים לכם הגיוניים,
כנראה שאתם הזמרים.
אם מסלול הטיול שלכם בישראל מתוכנן כך: חוף הים של
ת"א - הכותל המערבי - יד ושם - ים המלח – מצדה - קאסר אל יהוד – טבריה – הבניאס
- אילת; אם אתם בטוחים שאוכלוסיית ישראל מונה כמה עשרות מיליוני אנשים; אם אתם
נשחטים במחיר במסעדה תל-אביבית על הים ולא בדיוק מודעים לכך; אם אתם חושבים שישראל
גדולה יותר בשטחה מהולנד (קרה באמת...); אם אתם שרופים על ירושלים ושרופים
בת"א...
אז אם כל הדברים הכתובים לעיל נראים לכם הגיוניים,
כנראה שאתם התיירים.
אם אתם יוצאים לטיול רק כי אין לכם משהו טוב יותר לעשות
בחופש; אם כל ההנאה שלכם בטיול נובעת מהצקות חוזרות ונישנות ע"י שאלות כגון:
"מתי מגיעים?"; אם אתם מופיעים לטיול רק עם משקפי שמש ובקבוק מים חצי
ריק מכיוון שאתם משוכנעים שאחרים כבר ידאגו לכם לאוכל, מים, כסף ואולי גם תצליחו
לשנורר חולצה להחלפה; אם אין לכם מושג היכן אתם נמצאים וזה גם לא ממש משנה לכם; אם
כשהולכים לאיבוד ומתברברים במסלול אתם לא לוקחים יוזמה או מנסים לעזור באיזשהי
צורה, אלא מצפים מהמאורגנים (ע"ע) למצוא את הדרך הנכונה...
אז אם כל הדברים הכתובים לעיל נראים לכם הגיוניים,
כנראה שאתם הנגררים.
אם אתם תמיד מעדיפים מסלול טיול משפחתי של שעה וחצי
בדרך מישורית ומוצלת, ואם אפשר שגם מישהו ישא אתכם על כרכרה; אם אתם משתרכים
במאסף, מתנשפים בכבדות ומקללים את כל העולם ואשתו וגיסתו וחמותו בזמן העליה בשביל
הנחש; אם בזמן טיולים שנתיים בתיכון אתם אלה שמגיעים לנקודת המנוחה במסלול 40 דקות
אחרי שאר הכיתה; אם אתם מרבים לקטר ומתארים בפירוט יתר את שלל מכאובי הגוף שלכם
וגם את אלה שתרצו לגרום לאחרים ("אני אהרוג אותך שסחבת אותי לכאן"); אם
אתם לא סובלים את צמד המילים "מיטיבי לכת"...
אז אם כל הדברים הכתובים לעיל נראים לכם הגיוניים,
כנראה שאתם העגלות.
אם אתם נוהגים לבקר בסחנה לפחות שלוש פעמים בשנה; אם
הדבר היחיד שמטריד אתכם בקשר למסלול הטיול זה האם יש שם משטח חולי ישר ומקום
להשליך בו את הגחלים; דשא בכלל מוציא לכם את העיניים מהחורים; אם אתם מחזיקים בדעה
שהאוויר הנפלא של הטבע אינו אלא עשן בניחוח של כנפיים צלויות; אם יש לכם את החוצפה
לעשות על-האש באמצע נחל השופט...
אז אם כל הדברים הכתובים לעיל נראים לכם הגיוניים,
כנראה שאתם המנפנפים.
אם רוב התכנונים שלכם לגבי מסלול הטיול נוגעים לזמני
הפסקות האוכל; אם אתם מכריחים את המאורגן שבחבורה למצוא מבעוד מועד מסעדות בעיר
הקרובה לטיול, שיהיה איפה לאכול צהריים; אם אתם מתרגשים לקראת טיול שגולת הכותרת
שלו (מבחינתכם) היא ארוחת ערב בבית-מלון מפואר; אם אתם מסכימים עם המשפט –
"תמיד כשאני יוצא לטיול אני נהיה רעב"; אם אתם מהנהנים עכשיו ומוסיפים –
"כן, האוויר פותח לי ת'תיאבון"...
אז אם כל הדברים הכתובים לעיל נראים לכם הגיוניים,
כנראה שאתם המורעבים.
שושנת הרוחות של המטיילים:
(הנה ביטוי שלא חשבתי מעולם
שאשתמש בו...)
ניתן למצוא קווי דימיון בין כל טיפוס לשניים שלצידו,
וניגודים כמעט מוחלטים בין כל טיפוס לזה שמולו (ואתם מוזמנים לבדוק אותי...).
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
